"הִפָּרְדוּ נָא מֵאֹהֲלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה" כך קרא משה לבני ישראל להתנתק מקורח ועדתו, שביקשו לערער את העם ולגרור אותו לאבדון. גם היום, מדינת ישראל ניצבת בצומת קריטי בו היא צריכה להחליט האם להמשיך לדבר עם ההנהגה החרדית הנאבקת בכל שינוי או לקבל החלטות אמיצות ולפעול לטובת שילוב אמיתי של הציבור החרדי?
במשך 75 שנה מדינת ישראל מנסה לשלב את החרדים במדינה – לא להעביר אותם על דתם, אלא לשלבם כחלק מאזרחי מדינת ישראל. הנסיונות הללו כוללים תחומים כמו תעסוקה, אקדמיה וצבא, אך הציבור לכאורה בוחר שוב ושוב בהיבדלות. האמנם? האם הציבור החרדי מנסה להתבדל או שזה הנרטיב של ההנהגה החרדית?
השינויים שקורים בשטח מוכיחים אחרת. אנו רואים יותר ויותר חרדים באקדמיה, בשוק התעסוקה ואפילו בצבא. ההנהגה החרדית מעולם לא הסכימה לפתיחת מסלולים חרדיים באקדמיה – זה קרה ללא הסכמתם, זה התחיל דרך יוזמות פרטיות והתרחב בזכות תמיכת הממשלה באמצעות מלגות וסבסודים. שוק התעסוקה לא התרחב בשל דרישת ההנהגה החרדית, אלא בגלל סיבות חיצוניות שההנהגה החרדית לא היתה שותפה להם, אם זה קיצוצי תקציב ב 2003 או הורדת גיל הפטור ב-2014.
כך גם בנוגע ללימודי ליבה – חוק הממ"חים נחקק כאשר הפוליטיקאים החרדים היו באופוזיציה בשנת 2014, ומאז חזרתם להנהגה הם בעיקר מנסים למנוע את התרחבות המוסדות הממלכתיים על ידי מניעת תקציבים ועוד. ואף על פי כן מוסדות אלה מתרבים, ובמבט רחב ניתן לראות בימים אלה את השפעתם. לאחרונה פורסם שעוד ועוד מוסדות לימוד פורשים מרשתות החינוך המפלגתיות ומצטרפים לממ"ח. באותה שנה אף נחקק חוק הגיוס האחרון אשר הוביל להתחלה של שינוי בחברה החרדית, אך בגלל אוזלת ידה של ממשלת ישראל, כל השינויים הללו נבלמו.
כל ניסיון פנימי לשינוי נתקל בהתנגדות בלתי מתפשרת ולפעמים אף אלימה ועדיין השינויים בשטח קורים אף קורים. השילוב באקדמיה לא קיבל מעולם אישור של ההנהגה החרדית, להיפך – גם בימים אלה ההנהגה החרדית לא מהססת לנסות ולהצר את צעדיהם של הסטודנטים, וכך גם בנושא לימודי ליבה וממ"חים – מוסדות המבקשים להפוך לממלכתיים נתקלים באיומים מכיוון הפוליטיקאים החרדים ועושי דבריהם, והממ"חים שכבר פועלים סובלים מידי "ההנהגה" (בחסות הממשלה).
במשך 75 שנה ממשלות ישראל לדורותיהן מדברות עם החברה החרדית על ניסיונות שילוב ומנסות להגיע להסכמות באמצעות מתווכים – כלומר ההנהגה החרדית. אך ללא הועיל. בעקבות הקמתו של הגדוד החרדי שהופרד מגדרית, פורסם בציבור החרדי שבחור אשר משרת בגדוד זה "כבר לא ממש חרדי". בהמשך הוחלט על הקמת חטיבה חרדית וכך הורחבו הסמכויות של פיקוח חרדי חיצוני, ואף על פי כן מקשיחה ההנהגה החרדית את עמדותיה וממשיכה לייצר עוד ועוד סיבות למה אי אפשר להגיע להסכמות על גיוס.
רוצים שינויים בהסכמה?
התוצאה תהיה ללא ספק אי גיוס ואי שילוב, כפי שראינו בהסכמים קודמים של הממשלה עם ההנהגה החרדית דוגמת חוק נהרי, המאפשר למוסדות חינוך חרדיים להמשיך לקבל תקצוב גם בלי ללמד ליבה. סוג כזה של הסכמים הוא היחיד המקובל על ההנהגה החרדית – לא להתגייס, ובמקביל להמשיך לקבל תקציבים.
אז אם הדרך לגיוס חרדים לצה"ל אינה עוברת דרך ההנהגה החרדית, מה כן?
במקום לנסות לסגור עסקאות פוליטיות שרק ימנעו את גיוס החרדים, עלינו לפנות ישירות לצעירים החרדים – מחד לחייב אותם להתגייס, ומאידך להבין מה הם צריכים כדי להשתלב. אי התייצבות תלווה בסנקציות אישיות ובסנקציות על מוסדות הלימוד, לאו דוקא סנקציות של מניעת יציאה לעבודה אלא סנקציות הפוגעות בקבלת תקציבים. אין לצפות שכולם יתגייסו באופן מיידי וצריך לפעול להרחבת השורות הקיימות והבנת צרכי המתגייסים עצמם. שינויים לא קורים ביום אחד, אבל ההתחלה חייבת לכלול צו גיוס בלתי מתפשר וטיפול ייעודי ומתאים בלשכת הגיוס. הרבנות הצבאית כשירה לספק את כל צרכי הדת, ומנגד גם רמטכ"ל חרדי לא יספיק כדי לספק את צרכי הפוליטיקאים החרדיים.
אין פתרון מיידי, אבל יש החלטה אמיצה שצריך לקבל: הלנו אתם אם לצרנו? האם אנו עומדים לצד הציבור החרדי הרוצה להשתלב, או לצד ההנהגה החרדית המתנגדת לכל שינוי? הגיע הזמן להקשיב לצעירים החרדים, להתאים את המערכות לצורכיהם, ולבנות עתיד משותף לכל אזרחי ישראל "הִפָּרְדוּ נָא מֵאֹהֲלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם, פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם"
עלינו לבחור בדרך שתוביל לשיתוף פעולה אמיתי לטובת כולנו.
