את הטיעון הזה שמענו אינספור פעמים במהלך שנת (ניסיון) הרפורמה המשפטית: "מה יקרה אם הכנסת תחליט להרוג את כל הג'ינג'ים? מי יעמוד מולה?". מתברר שזו שאלה שחשוב מאוד לדון בה, רק בשינוי קטן ומשמעותי: מה יקרה אם דווקא ראש השב"כ, היועמ"שית ופרקליט המדינה הם שיחליטו להרוג את הג'ינג'ים? מי יוכל לעצור מסע ציד שהשלושה הללו יובילו?
בניגוד לגרסה המופרכת של השאלה הזו כשהיא מופנית לכנסת, כאן לא מדובר בסוגיה תיאורטית אלא באירוע ממשי. רונן בר, גלי בהרב־מיארה ועמית איסמן לא רוצים להרוג את כל הג'ינג'ים. הם מסתפקים בלהוציא את נשמתו של אלי פלדשטיין אחד. אבל מסע הציד־נקמה הזה צריך להדאיג את כל מי שחושב שמדינת ישראל אמורה להתנהל כדמוקרטיה מתוקנת.
פרטי האירוע כבר די ברורים: לידי פלדשטיין הגיע מסמך שנכתב לכאורה בידי יחיא סינוואר, ובו פורטה שיטת השימוש בחטופים ומשפחותיהם כדי לייצר מניפולציות ולחצים על דעת הקהל הישראלית ובני המשפחות. בעזרת פלדשטיין הגיע המסמך לידי העיתון הגרמני "בילד", ובעקבות זאת הדברים פורסמו גם בעיתונות הישראלית. הפרסום עורר מבוכה בשב"כ ובקרב צמרת הביטחון, מכיוון שהוא חשף כי הנרטיב שהודלף פעם אחר פעם לתקשורת הישראלית על "העקשנות הישראלית שחוסמת עסקה", הוא בדיוק מטרתן של מפלצות חמאס.
בניגוד לעשרות מסמכים סודיים אחרים שדלפו במהלך המלחמה, וגם פורסמו בשלל ערוצי תקשורת בארץ ובעולם, דווקא במקרה הזה החליטו בשב"כ לפתוח בחקירה סמויה. פלדשטיין נעצר, נלקח לחקירות אינטנסיביות של שב"כ ונמנע ממנו מפגש עם עורך דין. על פי הדיווחים, בכל הזמן הזה פרקליט המדינה עמית איסמן בכבודו ובעצמו דרש פעם אחר פעם עדכונים על ההתקדמות בפרשה. אחרי למעלה משבועיים של מעצר וחקירות הורה בית משפט השלום על שחרורו של פלדשטיין. הפרקליטות ערערה למחוזי, אך גם שם נקבע כי אין טעם להחזיק את פלדשטיין במעצר.
הפרקליטות נעמדה על הרגליים האחוריות, ובצעד נדיר ערערה לבית המשפט העליון. במהלך הדיון נשמע היה שגם שופט העליון יוסף אלרון סבור כי צריך לשחרר את פלדשטיין, אולם לאחר שיחה בדלתיים סגורות, ועל פי טענות (שהוכחשו באופן לא משכנע) שלפיהן ראש השב"כ בכבודו ובעצמו שוחח עם השופט, אלרון התקפל והאריך שוב את המעצר המיותר.
לשם השוואה, ענת קם – חיילת שהורשעה בריגול חמור ובמסירת ידיעה סודית ללא היתר, לאחר שלקחה אלפי קובצי מחשב, מאות מתוכם סודיים, ומסרה לעיתונאי "הארץ" – לא ישבה אפילו יום אחד במעצר בכל תקופת החקירה שלה. מתוך הבנה צודקת שהיא לא מהווה סכנה בשום צורה, קם נשלחה למעצר בית, ורק לאחר שהורשעה נשלחה למאסר מאחורי סורג ובריח. פלדשטיין לעומתה הוחזק במעצר ממושך במתקן ביטחוני, יהודי יחיד בין חשודים ערבים. הוא עבר חקירות אינטנסיביות, ובעקבות התעקשות חוזרת ונשנית של הרשויות והתערבותם של בכירים, נמנע שחרורו למעצר בית. כל זה באירוע שבמרכזו הדלפה אחת, לעומת עשרות הדלפות אחרות שכלל לא נחקרו.
למסע הנקמה הזה יש שתי סיבות אפשריות, כל אחת חמורה מחברתה. האחת היא נקמה של שב"כ ומערכת הביטחון באדם שפגע בנרטיב שהם מנסים להנחיל לציבור, תוך איום חד על כל איש במערכת שרק יהרהר באפשרות לגבש אמירה אחרת. האפשרות האחרת והמפחידה יותר היא שמדובר בחלק מניסיון של גורמים בכירים מאוד במערכת אכיפת החוק להפעיל לחץ על אנשים בסביבת נתניהו, במטרה שאלו ימסרו עליו מידע מפליל.
כך או כך, ברור שכרגע שלושת האישים הללו – ראש השב"כ, היועמ"שית ופרקליט המדינה – מנהלים הליך כוחני נגד אזרח, ללא שום פיקוח. במדינה מתוקנת אחת מוועדות הכנסת הייתה יכולה לזמן אותם לשימוע, לדרוש תשובות ואולי גם להוביל לפיטוריהם. בישראל, אף אחד מהשלושה לא סופר את נבחרי הציבור ולא חושב שעליו לתת למישהו דין וחשבון. השאלה על הג'ינג'ים מטופשת, אבל אם מישהו שמחזיק בכוח מוחלט יכול תיאורטית לבצע צעד כזה – אלו רק השלושה האלו. וזה מפחיד.
