״אין אהבת הארץ בלא ידיעת הארץ", כתב ההיסטוריון וחוקר הארץ זאב וילנאי ז"ל, ״ואין ידיעת הארץ בלא מגע בלתי אמצעי איתה, עם עמקיה, גיאיותיה,עם הריה ומישוריה" – ואני אוסיף: גם עם מבצריה.
כמו רבים ממפקדי צה״ל גם אליי ז׳אבו ארליך הי"ד הצטרף לסיורים צבאיים באזורים שהיו סגורים לאזרחים מן השורה, בדיוק כמו שלאחרונה הכנסתי קבוצה גדולה של עיתונאים לסיור במצבורי האמל"ח שחיזבאללה הקים על רכס סולמה של צור, וכך גם אזרחים אחרים העוסקים בתחומים שונים שנדרשה לצה״ל המומחיות שלהם. ובין אותם תחומי ידע מיוחדים נדרשת גם המומחיות של חוקר ידיעת הארץ.
כדי לנצח ולהכריע את האויב המפקד הישראלי נדרש להיכרות עמוקה ואינטימית עם השטח – זה הבסיס והיסוד שעליו הוא בונה את התוכנית שתשיג את מטרותיו. הכרת השטח היא הבסיס לתוכנית מכיוון שבממלכת אי הוודאות – שדה הקרב – השטח הוא הדבר היחיד שלא משתנה. האויב זז כל הזמן ומשנה את פעילותו, וכך גם מזג האוויר ושלל גורמים אחרים שמשפיעים על התוכנית הצבאית. כל אלו מחייבים את כוחותינו להגיע להיכרות הכי טובה עם השטח.
אם לא נלמד טוב את השטח, הוא עלול להפוך להיות האויב הכי גדול שלנו. ולהפך – ההיכרות עם שדה הקרב היא היתרון הגדול ביותר. גם כשמפקדי צה״ל מכבדים את הגבול הבין לאומי שנקבע ב-1924, חובה לזכור שמבחינה צבאית אי אפשר להתעלם מכך שהגבול הגאוגרפי של הגליל העליון הוא הליטני, ולא איזה שרטוט שנקבע על ידי פקידים אנגלים. בעיקר כשברור שאנחנו נערכים לחיזוק משמעותי של ההגנה על גבול הצפון, חובה על מפקדי צה״ל ללמוד לעומק את השטח שנכבש בתמרון האחרון ולנתח את המשמעויות הרבות מכל כיפה, ואדי ומבצר.
כפר שמע, שבו נערך הסיור אתמול שבו נהרג ז'אבו, הוא שטח השולט על רבים מנתיבי החדירה שמובילים לתוך הארץ: לרכס סולמה של צור, ומשם בדילוג קל לחניתה, שלומי ונהריה.
מי שרוצה להגן על תושבי הצפון נדרש לאלו שמכירים היטב את תוואי השטח. ז'אבו ארליך ז"ל היה כזה. מלבד בקיאות עמוקה עם השטח – ויעידו על כך מפקדים רבים שנעזרו בו – ז'אבו הכיר היטב גם את התרבות המקומית וממנה נגזרו גם לא מעט משמעויות מבצעיות. חשיבות נוכחותו ושיתוף הידע שלו בשדה הקרב לא נופלת מחשיבותם של לוחמי גולני, השריון או התותחנים להצלחה בשדה הקרב.
