את רוב תוכניות הבישול הקלאסיות שעליהן גדלנו, סטייל "שום פלפל ושמן זית", החליפו בכבוד רב תוכניות הריאליטי העוסקות בבישול, אוכל ובעיקר ביצירתיות. זה עשור או יותר שאנחנו נחשפים מדי שנה לבשלנים איכותיים ויצירתיים המתחרים זה בזה בכישרון ובחינניות (טוב, זה לא מאפיין את כולם), וניכר כי בכל שנה או עונה – הרמה עולה והעושר רב.
עם זאת, נראה כי בעונה הנוכחית של "משחקי השף" הירקות הטריים במזווה העשיר, הדגים המחייכים והמנצנצים והמטבח הבוהק אינם מספיקים כדי לעזור לנו להחזיק מעמד ולצפות בעקביות בתוכנית שבדרך כלל אהובה מאוד.
פרקי האודישנים המעייפים (למה לשאול כל שאלה אישית שקופה ונדושה פעמיים?) ששידוריהם נמרחו על פני כחודשיים וחצי (!), הוציאו את החשק לצפות בחברי הנבחרות נלחמים זה בזה בקרבות ומנסים לשרוד עוד הדחה.
נראה שגם על המנטורים השפים אסף גרניט, מושיק רוט ויוסי שטרית, התוכנית קצת נמאסה. אם בעבר יכולנו לראות עליהם רעב וסקרנות לקראת המתמודדים שהם צפויים לגלות העונה או עוד מנה מיוחדת ותחרות פיקנטית, הפעם נראה כי הם סתם "באו לעוד יום עבודה", מתבדחים ביניהם ויורדים זה על זה בבדיחות פנימיות, כאלה שרק מי שאכלו בהמון מסעדות מישלן יכולים להבין.
אומנם המתמודדים מקצועיים, יצירתיים ורציניים מאוד, אבל קצב שידור הפרקים והתקדמות העונה פשוט מַלאה. זאת, בניגוד גמור לעונה המדהימה של ריאליטי האוכל בערוץ המתחרה, "מאסטר שף – נבחרת החלומות" (קשת 12) ששידוריה הסתיימו לא מכבר, שבה כל פרק היה מהודק ומהיר, השיפוט היה מיידי והניקוד ניתן עם סיום הביקורת, בלי לחכות או לחשוב יותר מדי. כמעט בכל פרק הייתה הדחה, כזו שמשאירה טעם של עוד וגעגוע למתמודד, ובאופן כללי השידור קלח והעניק לצופים תחושה של זרימה והתקדמות. כמובן, גם חידוש צוות השופטים תרם לפיתוח התוכנית ולרענון שהיה נדרש.
בשנה האחרונה כולנו חסרי סבלנות, והסיבות מובנות. ולכן, גם את רגעי האסקפיזם שלנו אנחנו צריכים לקבל בטורים גבוהים, כיאה לימים אלה, בואכה שנת 2025.
משחקי השף // עונה שביעית // אורך כל פרק: 70 דקות // רשת 13 // שימו טיימר בתנור: צפי לסיום העונה – סוף דצמבר
