הקלישאה הידועה אומרת שקל יותר להצחיק עם הומור בוטה, כאשר שבירת הטאבו יוצרת מבוכה שמשדרגת בדיחה בינונית למצחיקה, ומצחיקה לקורעת. ההסכת "בגג של יצחקי" מוכיח שהמציאות מורכבת יותר. הפודקאסט שמגיש הסטנדאפיסט אסף יצחקי חורך את מצעדי ההשמעות ואומנם ידוע שעם הצלחה לא מתווכחים, אבל במקרה הזה על איכות מתווכחים ועוד איך.
להסכת יש קונספט פשוט: יצחקי מארח בגג שלו שלושה סטנדאפיסטים, מוכרים יותר ופחות, במה שאמור להיות ישיבת חבר'ה אותנטית. בהתחלה עוד הייתה לו מידה מסוימת של אותנטיות שגם עוררה אמפתיה מצד המאזין, כאשר הסטנדאפיסטים – חלקם מצליחים – סיפרו על התרסקויות שלהם בהופעות. אלא שמהר מאוד העסק הפך לרדוד בצורה בלתי רגילה, כשהחבר'ה גולשים למחוזות אינפנטיליים, חסרי תחכום ופשוט לא מצחיקים.
מה שהופך את חוויית ההאזנה למעיקה הוא הצחוק המופרז של המשתתפים. בכל פאנץ', לא משנה אם מוצלח או לא, המשתתפים, ובעיקר הפאנליסטים הקבועים דור יתח ומתן פרץ, פורצים בצחוק בלתי פרופורציונלי בעליל, ובהסכת שבו כל משפט שני הוא פאנץ' – זה בלתי נסבל. התחושה שנוצרת היא של אווירה מאולצת שמובילה לתחושת מיאוס שמקשה על המאזין להעריך גם בדיחה טובה שמשתרבבת שם וליהנות ממנה.
באשר ליצחקי עצמו זה עצוב במיוחד, כי בעיניי הוא אחד הסטנדאפיסטים המוכשרים בארץ. הוא ניחן בטיימינג נפלא, שנינות ברמה גבוהה, מימיקות טובות ופאנצ'ים מושחזים היטב. אבל נראה שמה שעובד לו נהדר על הבמה לא עובד באלתורים. ובאמת החלקים היחידים שהצליחו להצחיק אותי מפעם לפעם היו הדברים שהוא הכין מראש, כמו הפינה שבה הוא מבקש מחבריו לנחש האם השיר שהוא מקריא אמיתי או שמא הגיע ממוחו הקודח. וכן, מדי פעם יצחקי מצליח לנפק פאנצ'ים טובים וברגעים בודדים אפשר להרגיש את הכישרון הגולמי שלו, אך הרגעים הללו טובעים בים של צחוקים מעושים ובפאנליסטים פחות מצחיקים ממנו.
לא תופתעו לשמוע שההסכת ספג ביקורות מהכיוון הפמיניסטי בשל הומור פוגעני.
האמת היא שלמעט במקרים קיצוניים מאוד, אני מסרב להתרגש מהומור פוגעני, גם כשהוא מתייחס לקבוצה שאני חלק ממנה.
כך היה כשהקומיקאי האמריקני טוני היצ'קליף סיפר בדיחה על יהודים בעצרת של טראמפ בניו־יורק וכך גם בהסכת "הגג של יצחקי". הביקורת שלי על תכנים קומיים תתמצה בקומדיה גרידא – אתה מצחיק וכיפי? נהדר. הגג של יצחקי הוא לא מצחיק ולא כיפי.
שלושה הסכתים מצחיקים ששווה להקשיב להם
BAD FRIENDS
צמד הקומיקאים המצליחים בובי לי ואנדרו סנטינו מגישים את אחד מהסכתי הקומדיה הפופולריים בעולם עם הומור חד שדורס פעם אחר פעם את התקינות הפוליטית. סוד הקסם של הפודקאסט נעוץ בכאוס שהוא יוצר, הוא אינו מתוסרט כלל ונחווה כאותנטי מאוד – הדינמיקה הנדירה בין לי לסנטינו, והעובדה ששניהם מאלתרים בחסד – הופכת את ההסכת שלהם למאסטרפיס.
קול ששון
בכל שבוע מארחת הסטנדאפיסטית והמגישה עדי ששון אישים מעולם הבידור. השילוב בין השנינות של ששון והסרקזם העוקצני שלה, לצד יכולותיה כמראיינת ובניתוב השיחה – מעניקים ל"קול ששון" את הגוון המיוחד שלו, שמזכיר במידת מה את "חוויית הדור כאהן" המצליח, שאף מתארח בעצמו בכמה מהפרקים.
בערך ספורט
ההסכת שמגישים חברי שלישיית"בערך" הנהדרת יוסי גבני, גיוראזינגר והסטנדאפיסט עמית פולק(במקום חבר השלישייה הקבוע עומרבורשטיין) עוסק בצדדים הקומיים שלעולם הספורט. ובכן, בערך. כפישהשלושה מצהירים, הם לא באמתמבינים בספורט ובהתאם – גם ההסכתשלהם מציג הומור צעיר ובועט שעוסק במגוון נושאים.
