אני רוצה לדבר על כסף.
כשחשבתי איך לכתוב על הנושא הטעון הזה באופן שלא יגרום לחוסר נוחות, תכננתי להקדים איזו הקדמה מתפתלת. לכתוב מלא מילים מתנצלות, שייתנו תחושה שאני באמת לא יודעת איך לגעת בנושא הרגיש והעדין. אבל אז הבנתי, שזאת בדיוק הטעות ובדיוק הסיבה שצריך וחובה לדבר על זה. ככה בפנים, על השולחן. מילה חמישית בפסקה הראשונה.
יש טעות (בעיניי כמובן), ואני תוהה איך היא השתרשה ומי אחראי לכך, הגורסת כי יש סתירה בין שני ערכים חשובים שמניעים אותנו לפעולה. כאילו מי שמונע מערך אחד, לא יכול להחזיק באחר ולהפך. שני הערכים האלו הם כסף ושליחות.
ואני רוצה לדבר על כסף דווקא כשליחות. דווקא מהמקום שרוצה להסיר משקל כבד ולא מוצדק מהעניין, כזה שגורם לזוע ולנוע באי נוחות, לחמוק ממנו, להגיב במבוכה והתנצלות ולהשתדל להדגיש בכל הזדמנות שזה לא המניע שלי. שאני אדם ערכי ועילאי, ולא נותנת לכסף לנהל אותי ואת חיי.
כשרזיאל נרצח והתחלתי להרצות ולספר את סיפור חיינו, עשיתי זאת בידיעה שאני מספרת סיפור מעורר השראה ואמונה. ושבכך שאנשים מזמינים אותי לדבר ולספר אני זוכה לקדש ולרומם את הקדוש ברוך הוא בעולם, זכות שכנראה לא הייתה ניתנת לי, לפחות לא בממדים האלה, אילולא הרצח.
אבל כשהזמן עבר וההרצאה והסיפור נעשו מבוקשים יותר ויותר, החלטתי להתחיל לגבות כסף. לפחות החזרי נסיעות, לפחות לבייביסיטר לילדים. ואז עוד זמן עבר, הביקוש להרצאה גדל עוד יותר ואיתו גם החשיפה, כתיבת ספר והזמנות רבות לראיונות וכנסים.
עד אז, ההחלטה לגבות כסף על ההרצאות שלי (ועליהן בלבד) נעשתה במחשבה שאני לא רוצה להרוויח מהן, חס ושלום, אלא רק לא מעוניינת להפסיד. כלומר, לא העליתי בדעתי, בשלב הזה לפחות, שהשיחות הרבות, התגובות הרבות בעקבותיהן וההתפתחות האישית שלי בתחום הן משהו שראוי או מקובל לקבל עליו כסף. שהרי מדובר בשליחות, והשליחות עצמה היא השכר.
אבל ידעתי שזה בא על חשבון דברים אחרים שאין ביכולתי לעשות. שזה קורה בזמנים שבהם הילדים שלי מעדיפים אותי בבית, שזה גובה ממני זמן, דלק, פניות רגשית ונפשית. וכך, ההחלטה לגבות כסף נעשתה מתוך רצון לא לשלם מחיר יקר מדי על השיחות הללו.
מוצר מבוקש
אבל בקשת כסף הייתה משימה קשה מאוד בשבילי. לא הרגשתי בנוח לפנות בדרישה לתשלום, וכאשר פניתי, כמעט תמיד שוכנעתי לקצץ במחיר שהיה גם כך נמוך בעליל. נותרתי נבוכה, מתנצלת, מעט מושפלת, ובקיצור – באי נוחות גדולה מאוד מהשיחה על העניין הכלכלי. היא תמיד כללה משפטים כמו "אני פשוט צריכה לשלם למטפלת לתינוק שלי", או "כן סליחה אנסה לבוא לקראתכם, פשוט זה הסכום שעלה לי הדלק".
נראה שתחושת ההססנות שלי הורגשה היטב, ונוצלה לא פעם בידי המזמינים כדי לצאת כאשר ידם על העליונה. הם הצליחו להוריד אותי במחיר שוב ושוב ושוב. הטענות שנשמעו היו "אבל זאת שליחות", או "תראי, אנחנו מתנדבים בעצמנו בעמותה הזו", וגם "חשבנו שתעשי את זה בהתנדבות וזה יהיה להנצחתו".
זה חזר על עצמו, ולצערי עד היום זה קורה לי לא מעט. גם בבקשות להרצאות, גם בבקשות לכתיבה מחוץ לגבולות העיתון. כשאני מבררת מה השכר שישולם על הכתיבה, מתקבלת התשובה "זה בהתנדבות".
השינוי אצלי לא קרה מהר. אבל הוא קרה. בעיקר הודות לחברה שלא אחשוף את שמה אבל רק אומר שאני שרופה עליה ומעריצה אותה. היא ממש לקחה אותי לשיחה אישית צפופה מתוך רצון לוודא שאני מודעת להיותי מוצר מבוקש, ושאין שום סיבה שהוא יימכר כל כך בזול. שלא לומר בחינם.
השיחה איתה הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי את הטעות שהשתרשה אצלי, את ההבנה שאין לשליחות שום סיבה להיעלב מכך שאני מוכרת את שיחותיי ואת הדברים שאני כותבת. גם אם המטרה שלהן נשארת השליחות.
בקשת תשלום הייתה משימה קשה מאוד בשבילי. לא הרגשתי נוח לפנות בדרישה, וכאשר פניתי, כמעט תמיד שוכנעתי לקצץ במחיר שהיה גם כך נמוך בעליל
היא כמובן לא ויתרה לי ודאגה לוודא לא רק שהבנתי את זה בראש, אלא גם שאיישם את זה במעשה. שאבנה חוזה מסודר, שאקבע תעריפים לכל דבר, שאקח מנהלת שתוכל לעשות את המשימה הפחות נעימה של לעמוד מול מקומות המתעניינים בשירותיי אבל לא בתשלום הנלווה לו.
היא התעקשה על זה עד כדי כך שגם היום, כמעט חמש שנים אחר כך, כשאני מרגישה לא לגמרי בטוחה במוצר שאני, היא דואגת להיכנס בי יפה־יפה תוך שהיא מדגימה לי על מקבילים אליי (גברים כמובן) שלא היו מהססים בנוגע לתשלום ואף מכבירים ומאמירים בסכומים.
בשעה שאני כותבת את זה, אני מרגישה חובה גדולה להעביר את המקל לכל מי שכיום מרצה או מעבירה שיחות מעוררות השראה, בעיקר לאור המצב. והאמת היא שהמסר הזה מותאם לכל הנשים העצמאיות. אם לא נעים לכן לשמוע שאתן מוצר, אולי יהיה לכן קל יותר אם אקרא לכן מותג.
אנחנו מותג, הוא שווה כסף ואנשים רוצים ושמחים לשלם לנו את הסכום המבוקש, בתנאי שנעריך אותו נכון. וכמו שלא מוכרים יהלומים בשוק הפשפשים, כך גם לא מוכרים יכולות, כישורים וסיפורים משמעותיים בעבור נזיד עדשים.
