בכ"ט בנובמבר 1947 הכין דוד בן־גוריון "רשימת מכולת". כמו מתכון לעוגה, הוא רשם בפנקסו 17 פרטים – הראשון "ממשלה" והאחרון "המנון". במקום התשיעי, ממש באמצע, מופיעה המילה "פקידות" – החומרים שמהם מרכיבים מדינה.
כפקידה לשעבר וכבת, נכדה ואחות לפקידים של מדינת ישראל, חזרתי לחזון הפקידות של מנהיג הפועלים כדי לבדוק לְמה התכוון בן־גוריון כשזרק לתוך הרשימה את המילה הזו, ובעיקר לברר מה נותר ממנה.
ביוני 1949 נשא בן־גוריון דברים בפני הסתדרות הפקידים, ודיבר על "תפקידה ההיסטורי של פקידות מדינת ישראל". לא רק להיות בעלת כושר פעולה, חריצות ונאמנות, אלא כישות שהופקד בידיה הפיקדון הגדול והיקר ששמו "מדינת ישראל". על הפקידות האזרחית והצבאית, אמר בן־גוריון, הוטלו משימות ביטחון המדינה, קליטת עולים, פיתוח הארץ ובניינה, שירותי החינוך והבריאות, ובהם גם תלוי כבוד המדינה ויקרה.
לתפיסתו של בן־גוריון, הממשלה והפקידות נדרשו להתעלות אז על עצמן, שכן כל מה שנעשה לפני קום המדינה לא היה בו די כדי להכשיר למשימה הלאומית האדירה ולמפעליה הכבירים. לפיכך, הדגיש, "על כל אחד מאיתנו להעלות בלי הרף ובלי לאות את כושר פעולתו, את פריון עבודתו, את רמת ידיעתו, את מידת חריצותו, ולשפר את טיב מלאכתו ואיכותה. זוהי אולי תביעה קשה וחמורה, אך אין זו תביעה שהממשלה כנותן עבודה תובעת מעובדיה, אלא ההיסטוריה העברית היא התובעת זו מדורנו, הדור שזכה להיות האחרון לשעבוד והראשון לגאולה".
יד ביד עם הפקידות נולדה הממלכתיות, מילה שאין לה תרגום של ממש בשפות אחרות. הקמת המדינה חייבה שינויים בתודעה ובזהות של הישראלים. מדינת ישראל כמוקד לקיבוץ הגלויות, וכמי שנשענה על מאבקן של תנועות פוליטיות על הנהגותיהן וחבריהן, נדרשה לתפיסת הממלכתיות כמושג של שותפות ואחריות אזרחית, על־מפלגתית, על־שבטית, כלפי כלל הציבור הישראלי וכלפי החיים הציבוריים והממלכתיים.
הציפייה הבן־גוריונית מהפקידות הייתה לא רק נאמנות למדינה ולסמליה, לא רק לרצונותיו של העם כפי שהם באים לידי ביטוי בחוקים שיחוקקו נבחריו, אלא גם לאזרח כפרט. הוא קיווה כי הפקידות תהיה החיבור בין האזרח לממשלתו במובן היומיומי והפשוט ביותר, והבהיר לפקידים כי האזרחים רואים בהם שליחי המדינה ושופטים אותה על פי מעשיהם.
סבא שלי, הרב אשר הלוי פולק ז"ל, הפקיד הישראלי הראשון במשפחתנו, עלה בשנת 1949 מרומניה, ולימים התמנה להיות רבה של כפר־אתא. אבא שלי, אליעזר פלמור ז"ל, היה מסורב עלייה והצליח לעלות רק בשנת 1960. כשבחר להצטרף למשרד החוץ הישראלי באמצע שנות השישים, נדרש לעברת את שמו וכך הפך פולק לפלמור. חלק מתהליך כור ההיתוך אל תוך הממלכתיות דרש להחליף גם מרכיבי זהות כגון שמות משפחה על מנת לשרת את הציבור ובמקרה זה לייצג את המדינה, עם מעטפתזהותית שנועדה לטשטש את ההבדלים בין הישראלים ולחזק זהות משותפת. לימים – וטוב שכך – הבינו ישראלים רבים כי הם לא מוכנים לוותר על שורשיהם וביקשו לשמור על השמות ה"גלותיים", בלי שתהיה בכך פגיעה ביכולתם לשרת את הכלל (הגדיל לעשות צוער במשרד החוץ בשם גרברג, שהסביר כי מדובר בשם עברי ובראשי תיבות של "גר ברמת־גן").
את הממלכתיות שינקתי בבית אבי, חוויתי באופן לא מודע. בביתנו יכולתי לשמוע ממנו ביקורת ומחלוקת ביחס למדיניות הממשלה, אך כלפי חוץ דיבר כדיפלומט שמייצג את המדינה, על מסריה והחלטותיה. פיתחתי הבנה עמוקה שכילדה ישראלית בבתי ספר בינלאומיים אינני אדם פרטי, וכי מעשיי מייצגים זהות לאומית.התמונות בחדר העבודה של אבי, האחת עם שר החוץ יצחק שמיר, האחרת עם שר החוץ שמעון פרס, ממוסגרות אחר כבוד ותלויות זו לצד זו.
הציפייה הבן-גוריונית מהפקידות הייתה לא רק נאמנות למדינה ולסמליה, אלא גם לאזרח. הוא קיווה שהפקידות תהיה החיבור בין האזרח לממשלתו במובן היומיומי והפשוט ביותר
לימים כפקידה בעצמי במשרד המשפטים, כפרקליטה, כמנהלת מחלקת חנינות וכמנכ"לית המשרד תחת שרות ושרים שונים, הממלכתיות הייתה ה"חליפה" שלבשתי מדי בוקר. זוהי היכולת לפעול במקצועיות ולהציג למקבלי ההחלטות ראייה רחבה ככל האפשר של צורכי הציבור, כולל צורכיהם של מי שככל הנראה לא הצביעו בעד השר או השרה המכהנים באותה עת. לצידה, זוהי היכולת לקדם את מדיניותם של הממשלה ושל השרים המתחלפים, מתוך הבנה של יחסי הדרג המדיני והפקידות – יחסים שיש בהם הרבה יותר חילוקי דעות וליבון מחלוקות משנראה לעיתים כלפי חוץ.
מכוחה של הממלכתיות ומכוחה של המחויבות לטובתו של הציבור, נבנתה לאורך עשרות שנים פקידות ברמה מקצועית טובה, ודרג מדיני שביקש לשפר ולקדם את תפקודם של מוסדות המדינה, מתוך ראיית צרכיו של האזרח הקטן. אלה ידעו להגשים את תביעתה של ההיסטוריה: לכונן מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות, מקור משיכה לקיבוץ הגלויות, שבה כל אזרח יודע ומרגיש שהמדינה, באמצעות הממשלה ופקידיה, דואגת לביטחונו, רווחתו ושגשוגו, ומבטיחה – כמאמר בן־גוריון – שנהיה דור אחרון לשעבוד ודור ראשון לגאולה.
