מדוע ישראלים תמכו באופן גורף בדונלד טראמפ בבחירות לנשיאות? נראה שאמריקנים רבים מאמינים כי ישראל רוצה שארה"ב תילחם את המלחמות שלה במקומה. ואולם זה לא המקרה. בניגוד לאירופים ולחלק ממדינות אסיה, ישראל רוצה להיות בעלת ברית של אמריקה, לא לקוח שלה. טראמפ מבין זאת.
מה ההבדל בין בעל ברית ללקוח? לקוח נשען על פטרון לצורך הגנה צבאית ונדיבות כלכלית. בעל ברית הוא עצמאי, ומקדם אינטרסים משותפים עם מדינה אחרת. מדינות באירופה ובחלק מאסיה התרגלו להישען בשאננות על העוצמה האמריקנית, ולא לפתח יכולות שיאפשרו להן להגן על עצמם. לא ישראל.
הסיבה לכך שביידן והממשל הדמוקרטי לא היו פופולריים בישראל, היא שהם לא הפנימו את העניין הזה. בעוד ביידן סיפק תמיכה, הוא גם ניסה להגביל את עצמאותה של ישראל. בכל שלב הוא ניסה לנהל את ישראל במיקרו־מנג'מנט, ולמנף את התמיכה הכספית והצבאית של ארצו ליצירת יחסי פטרון־לקוח. ביידן דחף לפלישה מוגבלת לעזה; עיכב נשק בניסיון למנוע מישראל להילחם ברפיח; וכפה העברת סיוע הומניטרי – שחמאס גנב. הוא גם דחק בישראל לא להגיב ברצינות לירי הרקטות של חיזבאללה. כל אלה האריכו את המלחמה והעמידו את ישראל בסיכון.
גישה זו מכוונת לשמור על ישראל כמדינת לקוח, שאינה מסוגלת לחזק את מעמדה האסטרטגי. אולי זה היה הגיוני אם ישראל הייתה מדינה חלשה שזקוקה לארה"ב שתילחם את מלחמותיה, אבל זה לא המצב. אלא שכאשר בעלת ברית חזקה של ארצות הברית מורתעת מחיזוק מעמדה, הן בעלת הברית והן אמריקה נחלשות. בניגוד לסברה של תיאוריית האיזונים, שמבקשת ליצור שיווי משקל עדין (ובלתי אפשרי) בין הכוחות השונים במזרח התיכון, הגידול בעוצמתה של בעלת ברית כמו ישראל – שלארצות הברית ולה ערכים ואינטרסים משותפים – צריך להיתפס על ידי ארצות הברית כגורם מאזן.
למרבה המזל, ראש הממשלה בנימין נתניהו התנגד לרוב הלחץ הזה. ישראל תקפה תשתיות חות'יות שאמריקה נמנעה מלתקוף, ואשר איימו על הסחר ועל אספקת הנפט העולמית. ישראל השמידה את הטילים והמנהיגות של חיזבאללה, מה שפתח אפשרות לשלום שיחזיר את הריבונות לעם הלבנוני. ישראל שיתקה את חמאס והרגה את יחיא סינוואר, וכך פתחה אפשרות לקיומה של עסקת חטופים. ישראל השמידה לא רק מערכים הקשורים להגנה האווירית ולתוכנית הגרעין האיראנית, אלא גם מפעלים ביטחוניים שייצאו כטב"מים לרוסיה. פעולות אלה קידמו את האינטרסים של ארצות הברית וישראל. זה היתרון של בעלת ברית על פני לקוח.
התפיסה של ישראל כמדינת לקוח היא מיושנת. בשנות השבעים, הסיוע האמריקאי היה כ־10 אחוזים מהתמ"ג הישראלי; ב־2023 הוא היה 0.76 אחוזים מהתמ"ג. ב־1979, התמ"ג לנפש של ישראל היה חצי מזה של צרפת; כיום הוא גדול יותר מזה של צרפת ובריטניה. הרפורמות הכלכליות שהעביר נתניהו בהיותו שר אוצר, והזינוק של קטר ההייטק, הפכו את ישראל לכוח אזורי עצמאי.
היחסים בין ארצות הברית וישראל זקוקים לעדכון. הצעד הראשון הוא להפסיק את הסיוע הצבאי הקבוע לישראל. למעט מצבי חירום, משלמי המיסים האמריקנים לא צריכים לסבסד מדינה משגשגת. הכסף שמעבירה היום ארצות הברית כסיוע שנתי, צריך ללכת להשקעה משותפת אמריקנית־ישראלית בטכנולוגיה צבאית. שתי המדינות יכולות לחלוק בעלות על פרויקטים המועילים לשתיהן, כמו האופן שבו פותחה כיפת ברזל, שהטכנולוגיה שלה הועילה לשתי המדינות.
דבר נוסף שהאמריקנים צריכים להבין הוא שישראל רוצה להילחם את המלחמות שלה. מאז מתקפת 7 באוקטובר, כ־800 חיילים ישראלים נהרגו במלחמה להבטחת קיומה של המדינה. ישראלים לא מצפים מחיילים אמריקנים לסכן את חייהם למען הריבונות שלנו. זה צריך להיות עמוד תווך נוסף ביחסי הביטחון בין המדינות. מה שברור מאליו לנו, צריך להיות ברור מאליו גם לאמריקנים. הוודאות הזו תאפשר לישראל להתנהל בצורה עצמאית יותר, ולתפוס את המקום הראוי לה במזרח התיכון.
ממשל טראמפ צפוי לסמן שינוי חד באופן שבו מתנהלת ארצות הברית כלפי פנים וכלפי חוץ. עלינו לוודא כי גם במקרה של יחסי ארצות הברית וישראל, הכללים ייכתבו מחדש ויבטיחו את ביצור מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית שכוחה ועצמאותה יוצרים מציאות חדשה, שלווה ובטוחה יותר במזרח התיכון.
רותם סלע הוא מו"ל הוצאת סלע מאיר
