לא מעט סבבי מינויים עשה הרמטכ"ל הרצי הלוי בצה"ל מאז החלה המלחמה, רובם קטנים ועברו מתחת לרדאר הציבורי, אך זה שהתרחש והוכרז ביום שישי האחרון היה הגדול שבהם. הוא כלל מינוי של מפקד זרוע היבשה בדרגת אלוף, מפקד חדש ליחידת 8200, שלושה מפקדי אוגדות, מח"טים חדשים כמעט לכל היחידות הסדירות, שלושה ראשי מטה של פיקודים ובסך הכל 41 מינויים של קצינים, כשלמעט שלושה, כולם מעל דרגת אלוף משנה.
המינויים בכללותם נעשו על רקע הביקורת הציבורית כלפי הרמטכ"ל הלוי. הטענה הבסיסית היא, שאדם שכשל באופן כל כך עמוק ב-7 באוקטובר ונשאר בתפקידו רק בשל המשך המלחמה או כדי לנסות ולהותיר מעט מורשת חיובית – לא יכול לעצב את שרשרת הפיקוד של צה"ל באופן כל כך מהותי וכפי שהוא רואה לנכון.
יתרה מכך, כל דיון איוש וסבב מינויים הם למעשה הליך סינון לקצינים – מי לקידום ומי בחזרה לאזרחות, מי יקבל את התקן הנחשק והנוצץ ומי יזכה לתפקיד רוחב משמים. וכמו בכל מקום, לא מדובר פה במדדים אובייקטיבים ואמפיריים שקובעים מי יעלה במהרה בסולם הדרגות ומי יישאר הרחק מאחור עד שיבין את הרמז ויבקש לפרוש. המינויים מבוססים גם על היכולות המקצועיות, על הרזומה והתפקוד בשדה הקרב (למי שהייתה לו הזדמנות להיות שם), אך גם על אופי, קשרים וקשר אישי עם האנשים הנכונים במטכ"ל, ובעיקר על זיהוי "בית המדרש" של אותו קצין והתיוג של תפיסת הביטחון שלו כ"נכונה" ו"שגויה". הרמטכ"ל והמפקדים שאמונים על המינויים, יקדמו את אלה שאיתם הם מסכימים ושלדעתם כך צריכה להיראות התפיסה הביטחונית והמבצעית בצה"ל בשנים הבאות. אחר כך יש את אלה שלא מסכימים איתם אבל הם מוערכים, ולכן יקבלו תפקידים שלרוב יהיו חסרי שיניים, לא מבצעיים, במיוחד ובזירות פחות מעניינות ומשפיעות. אחרונים יהיו אלה שיראו להם את הדלת החוצה או כאלה שיודיעו להם לארוז במפורש.
זה מה שהתרחש במשך שנים בצבא ולכן אך טבעי שיהיה כך גם עכשיו, גם אם לדעת רבים (כולל ראש אכ"א היוצא יניב עשור), חשיבה אחידה מונעת יצירתיות ופתיחת כיווני מחשבה חדשים, שלמעשה זה אחד הדברים שהולידו עלינו את הקונספציה, ואולי כדאי לשנות מהנהוג.
רב אלוף הרצי הלוי, הוא איש עתיר זכויות מהמבצעים והמלחמות הרבות בהן השתתף במהלך העשורים האחרונים כלוחם, קצין ומפקד בצה"ל. בלי ציניות. כשמונה לתפקידו חשבתי שביכולתו להיות אחד הרמטכ"לים הכי טובים שהיו לעם ישראל – בגלל הרזומה, הרקע הערכי והאישיות. יחד עם זאת, המחדל של השבעה באוקטובר רשום על שמו (יחד עם עוד רבים אחרים), ולדעתי טוב יהיה אם הוא ישכיל להניח את המפתחות במהרה לרמטכ"ל הבא כדי שזה יוביל את ישראל בהמשך המלחמה ובתיקון התהום שנפערה בין צה"ל לאזרחים בשמחת תורה.
המשך המינויים מספרים סיפור אחר לגמרי. הם מראים לציבור ולחיילי צה"ל שהרמטכ"ל לא חושב שהוא צריך ללכת בקרוב. יתרה מכך, הוא מעריך שאת הקדנציה שלו הוא ישלים כפי שתוכנן ב-6 באוקטובר ולכן עדיף שיהיה עם האנשים שמשקפים את תפיסת עולמו ושאיתם הוא חושב להוביל את הצבא בשנים הבאות.
נכון, הרמטכ"ל מצהיר מעל כל במה שהוא האחראי, ובשיחות רבות הוא מציין שבכל יום מחשבותיו נתונות לחטופים ולנופלים במלחמה, אבל אם בתחילה הייתה הבנה של הציבור לרצון של רא"ל הלוי לייצב את הספינה ואף להטות את ההגה לכיוון הנכון, הרי שהנה אנחנו עכשיו עם הפנים קדימה בכל החזיתות ועומדים רגע לפני הסדרה בצפון, החזית העיקרית שלנו; הישארותו של הלוי בראש הצבא משדרת כעת היעדר קשב לרחשי הציבור, אי קבלת אחריות על הכישלון הכי גדול של צה"ל מאז ומעולם והיא בעיקר פוגעת באמון בין הצבא לעם.
תקראו לי קטנוני או שתכריזו זלא"ד, אבל איך בעשרות מקרים במהלך המלחמה הודחו קצינים, מפקדים ולוחמים בגלל "פאולים" זוטרים וחמורים כאחד, אבל הרמטכ"ל – מי שאמור לשמש דוגמה לכל החיילים – ממשיך לאחוז בכיסא למרות אחריותו הישירה לטבח שמחת תורה? מה אפשר לומר על חוסר הדוגמה האישית של הרמטכ"ל אל מול מפקד פלוגה במילואים שאחרי חודשים ארוכים של לחימה בעזה ובצפון ביצע עבירה שהייתה צריכה להסתיים בדין משמעתי בתוך היחידה, אך במקום זאת נעצר לחקירה במשטרה הצבאית (עליה מפקד הרמטכ"ל, כן?) נכלא לשבועות ארוכים ונשלח למעצר בית למשך חצי שנה כשהפרקליטות הצבאית (שוב הרמטכ"ל) מנהלת מולו משפט ארוך ומייגע ודורשת מאסר בפועל? סליחה, אבל אם בצה"ל דורשים לעמוד בסטנדרט ומענישים תוך כדי המלחמה, אז מן הראוי שהרמטכ"ל בעצמו יעמוד בסטנדרט הזה.
כנראה ששר הביטחון ישראל כ"ץ שמע חלק מהביקורת הזאת, והבוקר, 48 שעות אחרי ההודעה על המינויים החדשים, הודיע שהוא מאשר את כולם, חוץ משני הקצינים שמשמשים בתפקידי מפתח בפיקוד דרום וחלקם באחריות למתקפת הטרור טרם התבררה.
קודם כל, סמלית מדובר באמירה משמעותית כלפי הרמטכ"ל הרצי לוי. שר הביטחון הבהיר לו שלמרות שהוא דייר חדש בקומה ה-14 בבניין המטכ"ל בקריה, הוא זה שמחליט. וגם אם בצה"ל התרגלו שהשר משמש כחותמת גומי בסוגיית המינויים, הרי שהגיע עידן חדש. שנית, העיכוב במינוי של קצין האג"ם וקצין ההנדסה של פיקוד הדרום לתפקידים הנחשבים שקיבלו, מעביר מסר נוסף לפיו הצבא לא יוכל לדלג בקלילות מעל האחריות לאסון. בצה"ל לא יוכלו לגלגל את האשמה על הש.ג התורן, על הדרג המדיני או על היחידות שתפסו את הקו. לראשונה מזה שנים, הם יצטרכו לקחת אחריות ולשאת באשמה בצורה המלאה והעמוקה ביותר, ואולי כדאי שהרמטכ"ל יוביל את הצעד הזה קדימה.
