עיצוב מדיניות אסטרטגית כרוך במשתנים רבים, אך המרכזי ביניהם הוא מדד "מקדם המִתאם" (להלן: המתאם), שתפקידו למדוד את ההלימה הפנימית, היינו חוזק הקשר בין כלל אבני הבניין האסטרטגי של התוכנית, הכוללים: נתונים ממשיים ומדידים (עובדות); הנחות יסוד (מסקנות) הנגזרות מתוך נתונים אלה; מטרות, יעדים, ותוכנית הפעולה – לרבות התשומות המושקעות, וכמובן מובילי האסטרטגיה שמצופה מהם להזדהות גבוהה עימה. גורל הבניין האסטרטגי תלוי במִתאם הפנימי בין מרכיביו השונים. ככל שהמִתאם ביניהם חזק יותר, גבוהים סיכויי ההצלחה להניב את התפוקות והתוצרים הנשאפים.
הנחת יסוד שעמדה בסתירה לנתונים ולעובדות והזמינה סכנה קיומית, זכתה בזיכרון הלאומי לכינוי "קונספציה". לא תמיד הקונספציה הייתה שגורה כאן. בנאום שנשאה ראש הממשלה גולדה מאיר ב־1 באוקטובר 1971, לכבוד יום הולדתו ה־85 של דוד בן־גוריון, היא סיפרה: "למדתי ממנו לא לקבל החלטות רק כדי לעשות דבר קל ובלי סיכון. הוא לימד את כולנו ואותי לחיות בלי אשליות, ולא לקבל החלטות על סמך אשליות. אומץ הלב ההכרחי הוא לראות את הקשיים, ואם חיוני הדבר – לעשותו למרות הקשיים".
גולדה הבינה היטב את חשיבותו הקריטית של המִתאם החזק בין עוּבדות והנחות יסוד לצורך קבלת החלטות אמיצות וגורליות; לכן העריצה את הזקן, שידע להתעקש עליהן ולטוות אסטרטגיה בהתאם. מבחינת ב־גוריון, קבלת החלטות במזרח התיכון על סמך "אשליות" או "קשיים" הייתה שאלה של להיות או לחדול.
למרות הערצה זו, כעבור שנתיים בחרה גולדה באשליות שהציעו שר הביטחון דיין וראש אמ"ן זעירא, ושזכו על ידי ועדת אגרנט לתואר המפוקפק "קונספציה". מתוך הנתונים שיחידה 8200 סיפקה לידיהם על החזרתן הבהולה של מאות משפחות המומחים הסובייטים ממצרים ומדמשק למוסקבה, ומתוך צילומים ודיווחי אמת על ריכוזי הענק של צבאות ערב לאורך הגבולות, הסיקו דיין וזעירא שלא תפרוץ מלחמה – מסקנה תלושה מן המציאות, שעמדה בסתירה מוחלטת לנתונים שקיבלו. הנחת היסוד הרציונלית היחידה שעמדה בהלימה גבוהה עם הנתונים הייתה צריכה לזעוק: "עומדת לפרוץ מלחמה". תוכנית הפעולה ההולמת הייתה מכת מנע מקדימה, אך לא כך קרה.
גם בקונספציה הצבאית שפקדה את ישראל לפני שנה, הנחות היסוד של המטכ"ל עמדו בסתירה לדיווחי התצפיתניות ויחידה 8200. מקלדות נשחקו בניסיון להבין איך זה קרה לנו שוב.
אולם המבחן הקיומי החמור ביותר שעומד בפני ראש הממשלה כעת הוא מיגור קונספציה משפטית חדשה־ישנה, שלפיה מלוא כל הארץ משפט. גלי בהרב־מיארה נגד הממשלה ונגד רצון רוב הציבור. מדובר בקונספציה משפטית המגלה חוסר מִתאם משולש ביחסי היועמ"שית והממשלה. כזה המאיים להפיל את השלטון ומסכן את ביטחון המדינה מבית ומחוץ.
ראשית, התנגדויות משפטיות סדרתיות לעשרות החלטות ממשלה, הצעות חוק ופעולות שונות של הממשלה וחבריה, הזוכות ברובן המוחלט לתמיכת בוחריה. ההתנגדויות חסרות תקדים בהיקפן מצד יועמ"ש לממשלה שתחתיה הוא מכהן, והן נועדו לעקר מן הממשלה את סמכויותיה וחוקיותה ולהחלישה. שנית, חיפוי משפטי על עברייני קפלן המשחיתים את הסדר הציבורי ברחבי המדינה ובצירי התנועה, מאיימים ומסיתים נגד ראש הממשלה. החיפוי מתבטא באפס מעצרים וכתבי אישום נגד הפושעים. שלישית, החלשת ראש הממשלה ושדרת יועציו על ידי כפייתו להעיד במשפטו בזמן ניהול המלחמה, במטרה להצדיק את הוצאתו לנבצרות, ובכך להשלים סופית את ההפיכה המשפטית והפלת השלטון בזמן מלחמת קיום.
זוהי אזעקת אמת. אלה אינן אשליות כי אם עובדות מוצקות. המסקנה הרציונלית הנגזרת מתוכן היא לצאת במכת מנע מקדימה: הדחת היועמ"שית עוד היום היא שאלה של להיות או לחדול.
