בשאר אסד הוא רוצח המונים שהיה מוכן לרצוח את אזרחי עמו כדי לשמור על כיסאו. עכשיו נראה שהרצח משתלם: אסד בפרט וסוריה בכלל עוברים בשנים האחרונות נורמליזציה וחוזרים לחיק העמים הערביים. את המהלך מובילות מדינות ערביות מרכזיות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית, שגינו בעבר את אסד, כשטבח בסונים. אבל במזרח התיכון, גם רצח עם לא יעמוד בדרכם של אינטרסים. מי הם השחקנים היריבים במגרש היחסים עם סוריה? והיכן ישראל נמצאת במערכת האינטרסים הזאת?
איחוד האמירויות
כבר חצי עשור חותרת איחוד האמירויות להכשרת משטר אסד. החלטתה לנרמל את היחסים עם סוריה נובעת משיקולים מעשיים, ובראשם ההבנה שאסד לא הולך לשום מקום. באמירויות מבינים שמלחמת האזרחים דעכה, גם אם לא הסתיימה, ואסד הוא השליט של סוריה בעתיד הנראה לעין. לכן הם פועלים להעמיק את הקשרים הכלכליים עם סוריה ואף את הקשרים המדיניים איתה.
איראן
איראן תמכה באסד מראשית מלחמת האזרחים, ושלחה מתנדבים רבים, כולל לוחמי חיזבאללה מלבנון, כדי לעזור לאסד נגד המורדים. האיראנים גם השקיעו רבות בתשתית אזרחית וצבאית בסוריה, במטרה להגדיל את התלות של סוריה באיראן ולהרחיב את השפעתה הצבאית של איראן באזור. סוריה היא מדינת מפתח בציר איראן־עיראק־סוריה־לבנון, שמביאה את האיראנים עד הגבול הישראלי. אם סוריה תצא מחוג ההשפעה האיראנית, איראן תתקשה לתמוך בחיזבאללה בלבנון, והאיום האיראני על ירדן יוסר מחזית אחת. תמיכתה המוקדמת של איראן באסד משחקת לטובתה: אסד יודע שאיש לא עזר לו ברגעי המצוקה. כשכל האזור עמד לקבור את אסד, איראן באה לעזרתו.
ערב הסעודית
הסעודים תמכו במורדים במהלך מלחמת האזרחים, אבל היום הם מוכנים לנורמליזציה עם אסד בראש ובראשונה בגלל סיבה מפתיעה: בעיית הסמים הקשה בארצם. סוריה היא מקור לקפטגון, סם ממכר ומזיק שמציף את מדינות המפרץ הפרסי. הסעודים מבינים שכדי להיאבק בסמים הם זקוקים לשיתוף הפעולה של משטר אסד, ושעליהם לתת לו תמריץ לעצור את הסחר בסמים. תמריץ כזה יכול להיות, למשל, השקעות סעודיות בתשתיות ובעסקים בסוריה. כמובן, יש גם אינטרס אסטרטגי: אם סעודיה תצליח להרחיק את סוריה מאיראן, ריאד תצליח להחליש את ההשפעה של טהרן באזור.
רוסיה
מלכתחילה, פוטין בא לעזרת אסד כדי לשמור על נכסיה הצבאיים של רוסיה בסוריה, כולל הבסיס היחיד שלה בים התיכון. זאת גם הייתה הזדמנות לחזק את השפעתה של רוסיה באזור. גם היום הרוסים בוחנים את היחסים שלהם עם אסד דרך היתרון האסטרטגי שהם מביאים. למשל, הדיווח על כך שישראל רוצה שרוסיה תהיה מעורבת בכל הסכם בלבנון מדגים כיצד התמיכה של מוסקבה באסד נותנת לה ערוצי השפעה חדשים. במקרה של ישראל, ההשפעה הזאת מתבטאת הרבה לפני המלחמה בלבנון: המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים אילצה את ישראל לנהל דיאלוג עם רוסיה כדי לאפשר חופש פעולה ישראלי נגד הפעילות האיראנית בסוריה.
ישראל
ישראל נתונה בדילמה אסטרטגית בסוגיית אסד. מצד אחד, הגבול עם סוריה הוא כנראה שקט יותר משהיה אי פעם בתולדות המדינה. מצד שני, סוריה היא הערוץ המרכזי להעברת נשק איראני לחיזבאללה. ישראל רוצה להרחיק את סוריה מאיראן, או לכל הפחות לגרום לאסד לעצור את משלוחי הנשק. צעד כזה ידרוש לחץ צבאי על סוריה, שיכול להסלים לכדי מלחמה, ואף להביא להתנגשות ישירה בין ישראל לבין רוסיה.
מה חשוב יותר – שקט בחזית הסורית, או פגיעה ארוכת טווח בחיזבאללה? ישראל כנראה מנסה לפתור את הדילמה דרך גיוס רוסיה לדרישה מאסד להפסיק את משלוחי הנשק, ודרך הפעלת לחץ צבאי על אסד מתחת לסף ההסלמה. אולם כיצד אנו מצפים מרוסיה או מסוריה לבלום את ההתחמשות? האם הרוסים יתקפו שיירות נשק איראניות? האם צבא אסד ייכנס לעימות עם האיראנים בעלי בריתו? לא סביר. כל עוד אין נכונות להסלמה בחזית הסורית, ישראל מוגבלת ביכולת שלה להשפיע על הברחות הנשק.
