השבוע הזה מסתמן כשבוע "השחר את אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון והצל את מדינת ישראל מפי פחת". אחרי העליהום האכזרי, הבלתי מכבד והבלתי רגיש בלשון המעטה, על ז'אבו ארליך ז"ל ופעולותיו למען מדינת ישראל, שודר אתמול ב"זמן אמת" בכאן 11 התחקיר "תוכנית ההתחברות", על הפעולות להקים מחדש את ההתיישבות היהודית בחבל עזה. לאחר צפייה בו, אני מתרשמת שנכון יותר לקרוא לו תחקיר "דניאלה וייס, המתנחלת הלוביסטית הימנית קיצונית-משיחית החזקה, שמובילה את מדינת ישראל לאבדון עם שגעון ההתיישבות שלה".
התחקיר – שמציג את שיטת העבודה של תנועת נחלה שמובילה וייס, שיטה שהיא עצמה מתארת לפרטיה למצלמה – הוא התגלמות התהליך שהקצין בחברה הישראלית בשנים האחרונות, ביתר שאת בזמן הרפורמה המשפטית וכעת במלחמה, של משוואה חד משמעית: מי שלא חושב כמוני הוא סכנה למדינה. זה לא חדש שהמתנחלים ממותגים כשולי החברה הישראלית; בשנתיים האחרונות הם אף השתלטו על הממשלה והפכו אותה לדיקטטורה. דרך החשיבה שלהם הרסנית, ולא משנה מחיר הדם הכבד שהציבור הזה משלם במלחמה; חזון ההתיישבות היהודית המחודשת בחבל עזה מוצג על ידי העיתונאי אבי עמית כדבר המסוכן ביותר שעלול לקרות כאן, אם לא נעצור את זה בזמן.
הצגתם של דניאלה וייס, הציבור התומך בעמדותיה והשרים ששותפים לחזונה זה, גובלת בדמוניזציה. באחת הסצנות מתהלוכת תנועת נחלה שהתקיימה ביום העצמאות בשדרות, מפגינה מול הצועדים אילה מצגר, כלתו של יורם מצגר הי"ד שנרצח בשבי. היא מטיחה במשתתפים: "איפה היהדות שלכם?", "התיישבות מנוגדת להסכם" ו"בית המקדש השלישי ייבנה על דם". כך מוצג ניגוד מוחלט בין האמונה היהודית שבה מושרש גם חזון ההתיישבות, לבין הרצון להשבת החטופים. המסקנה ברורה: כל מי שתומך ברעיון ההתיישבות היהודית בעזה, מוכן להפקיר את החטופים לגורלם עבור מימוש חזון זה.
המסקנה הזו מוטחת שוב ושוב באנשי ימין ובנציגיו; אתם לא מעוניינים בהשבת החטופים. והיא כואבת וצורבת, וקשה עלינו המשימה להוכיח כי הדבר בדמנו. בתפילות היומיומיות, במאמצים אקטיביים להשבתם – אם של חיילינו חדורי המטרה בעזה שרק רוצים שתיקרה לפניהם ההזדמנות לשחרר את החטופים ולהחזירם לישראל בריאים ושלמים ולהביא לקבורה את החללים, ואם בהשתתפות תודעתית בשלל מיזמים. הבעיה היחידה של הציבור שלא נוקט בעמדה שניתן להגיע לעסקה שתהיה טובה למדינת ישראל, היא שהוא מעז לחשוב אחרת.
החזון הנשכח של השמאל
תנועת ההתיישבות מוצגת בתחקיר של עמית כתנועה של אנשים עם אג'נדה סהרורית. נראה שהתיישבות, סמל החלוציות הישראלי, נחלת השמאל בעברו המפואר, הפכה לדבר שיש לגנות אותו ולזלזל בו. חזון ההתיישבות הפך נחלתו של הימין, יש שיקראו לו הקיצוני, וזה עצוב. חזון החלוציות של אנשי שמאל ושל אנשי ארץ ישראל השלמה כמו נתן אלתרמן, אברהם יפה, חיים גורי, יצחק ומשה טבנקין, איסר הראל, צבי שילוח ועוד – הפך לחזון מסוכן שעלול להביא אותנו רחמנא לצלן להרחבת גבולות הארץ, ולשקט ביטחוני כתוצאה מהרתעת אויבנו. אסור להאמין עוד במשוואה הביטחונית עתיקת היומין הקובעת שכל מקום שיש בו התיישבות יביא ליתרון ביטחוני.
אביתר במקרה הזה, ממלאת בדיוק את המשבצת הזו; נקודת ההתיישבות הזו היא היחידה שמחברת בין צומת תפוח ליישוב מגדלים, והיא סמוכה לכפרים ביתא וקבלאן, המשתלטים בהדרגה על שטח C ומאיימים להתחבר וליצור רצף פלסטיני באזור שעולה לנו בדמים. שומו שמיים, התיישבות מביאה לידי ביטחון. ויוכיחו חצי מיליון תושבי יהודה ושומרון המהווים חומת מגן למרכז הארץ.
אגב אביתר, הצגת היישוב כשלב מעבר בדרך להתיישבות בעזה, אולי נכונה, כך גם הצגתו כהצלחת תנועת ההתיישבות הראשונה מזה כעשרים שנה. אך התמונה השלמה כמובן אינה מוצגת. מתואר כיצד המדינה הכשירה מאחז בלתי חוקי אך לא מובאים פרטים חשובים – למשל, שכבר הוכח שהמאחז אינו יושב על אדמות פרטיות וזוהי אדמה שניתן היה להסדיר את מעמדה, כפי שאכן קרה. אביתר שוכן על אדמות סקר, אדמות מדינה שטרם הוכרזו ככאלה. לכן הוא אמנם נחשב ליישוב שאינו מוסדר ואינו חוקי, אך ניתן היה לעשות זאת בקלות, ובצורה משפטית מסודרת, רק נדרשה החלטת דרג מדיני שכזה – וזו התקבלה באופן דמוקרטי וסדור.
"זה אולי התחקיר הכי חשוב שעשיתי" כתב עמית ברשת X, "רגע לפני שקרעי נועל את התאגיד ומחליף את שיטת המשטר – הזדמנות, אולי אחרונה, לקבל הצצה למה שהוא וחבריו מתכננים, לתוכנית הסדורה שבשמה יקריבו את הדם של חיילינו, יפקירו את חטופינו וינסו להשתיק כל מי שרק יעז לבקר… נצלו את העובדה שיש עדיין שידור ציבורי כדי להביט למציאות בעיניים, מפחידה ככל שתהיה". ראוי לציין שאת השידור הציבורי הזה מממן גם ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון, ביניהם דניאלה וייס ותושבי אביתר שמוצגים שם בעיקר כדוסים פורעי חוק.
וביטוי נוסף שמוטח בנו שוב ושוב: משיחיים. קרי, אולי, שאהידים. אנשים שמוכנים להתאבד בשם הדת ומוכנים לאבד גם אחרים בשמה. כיצד האמונה היהודית בגאולה, שעליה מושתתת המסורת היהודית שהחזיקה את העם היהודי במשך אלפי שנים, שבזכותה חזר שוב ושוב לארץ ישראל, הפכה למוצגת כדת קיצונית? כיצד הגענו למצב בו קיים זלזול עמוק בחזון אחרית הימים, שבשלביו, כפי שהועבר לנו מאב לבן, נכללת גם גאולת הארץ?
בין דניאלה וייס לקצה הרחוק של הציבור הדתי-לאומי, נפרס ספקטרום רחב מאוד, מבחינה דתית וגם מבחינה אידיאולוגית. אך במקום להציג אותה כמישהי שטובת ארץ ישראל מניעה אותה ותו לא, היא וציבור הפעילים של התנועה שהקימה, כשמאחוריה 50 שנים של קבלות, מוצגים כסכנה הגדולה ביותר, שהשידור הציבורי חייב להתריע מפניה.
