ח"כ מ'הבית היהודי', בצלאל סמוטריץ', פרסם מאמר מנומק היטב בו סתר את עמדותיו של יו"ר מפלגתו, השר נפתלי בנט, בנושאי דת וארץ ישראל. הטריגר: ריאיון תגובה של בנט ב"מעריב" לדבריו של אהוד ברק, שבו הסביר על התמתנות "הדתיות" של הציונות הדתית (הופכים למסורתיים) והיעדר חזון משיחי באשר להקמת בית המקדש, הקרבת קורבנות וכו'.
בין השניים שוררים יחסי כבוד וחברות, ולכן בבית היהודי הופתעו מהמאמר של סמוטריץ', שבשורה התחתונה אומר – מנהיג שחושב ככה על קהל בוחריו, לא יכול לעמוד בראש הציונות הדתית.
להלן קטעים נבחרים מדברי השניים:
בנט: "לך עכשיו תדבר עם מדגם מקרי של 100 מצביעי הבית היהודי מרעננה, מגבעת שמואל ומעלי, אף לא אחד מהם ידבר איתך על קורבנות בהר הבית או על פרה אדומה. ברק מבטא חרדה המקננת בקבוצה מסוימת, לא ענקית אבל גם לא זניחה; חשש שאנחנו מובילים את המדינה לחזון של מדינת הלכה. אני חושב שהנרטיב שלהם זו הסדרה 'סיפורה של שפחה'.
"הרבה דתיים שפעם היו זורקים את הדת ומורידים את הכיפה והופכים לדתל"שים, מעדיפים היום פשוט להיות מסורתיים. להיות גם וגם. הרי על פי נתוני הילודה של הציונות הדתית, היינו אמורים היום להיות 40 מנדטים. ואנחנו לא. הסיבה היא שרבים הורידו כיפה ורבים הלכו למסורתיות. זה הכיוון היום, וזה כיוון מעניין שמאחד זרמים רבים וגם מאפשר לשמור על הצביון היהודי בסגנון אישי.
"אני חושב על המדינה בעוד 50־100 שנה כעל מדינה שבה הרוב יעשו קידוש, אבל ידליקו חשמל. זזים לשם משני הכיוונים, הדתי והחילוני. לא רק שאני לא מפחד מזה, אני חושב שזה תהליך נפלא. זו אינה הקצנה דתית, אלא התמתנות דתית. פעם, האורתודוקסיה התכנסה בתוך השריון מחשש נורא שזוממים לשנות אותה. היום הפחד הזה עובר. אפשר לשנות. רצוי לשנות. ולכן החרדה שאנחנו בדרך לתיאוקרטיה משוללת יסוד".
סמוטריץ': "לעיתים נדמה לי שאנחנו פשוט לא מדברים על אותו הציבור. כדי 'להרגיע' את החשש של אהוד ברק וחבריו מפני הפיכתה של מדינת ישראל ל'מדינת הלכה' בידי הציונות הדתית, מבקש בנט לקעקע את הזהות הדתית של הציונות הדתית ולהציג אותה כמשהו שנע מהדתיות אל עבר המסורתיות, ונפגש בנקודה המסורתית הזו עם ההתקרבות אל המסורת של הציבור החילוני.
"לתיאור ה'סמי-רפורמי' של בנט ('פעם האורתודוקסיה התכנסה בתוך בשריון מחשש נורא שזוממים לשנות אותה, היום הפחד הזה עובר. אפשר לשנות ורצוי לשנות') יש אולי אחיזה מועטה מאוד במציאות – בתופעה שיש מי שהגדיר כדתיי הרצף – אבל הוא רחוק מאוד מלשקף את תמונת המצב בציונות הדתית, שמאופיינת בהרבה יותר תורה והרבה יותר דתיות. הפיכת תופעת שוליים של "הורדת הכיפה", שהייתה תמיד בציונות הדתית בהיקפים כאלה או אחרים, לתופעה חיובית, לא יכולה להישמע מפיו של מנהיג הציונות הדתית שאני מכיר.
"המפה הפוליטית משתנה אבל הדרך לפייס, להרגיע קצת את החשש, ולשמור על המרקם החברתי העדין של מדינת ישראל היא להסביר את המהלך הזה, לקדם אותו לאט, בשיח ובהקשבה. לא לגמד אותו ובטח לא להיכנס לוורטיגו שמאבד את הצפון ושוכח את היעד שאליו מנווטים. היעד הזה מוזכר מפיו של כל יהודי שמתפלל שלוש פעמים ביום, והוא בהחלט כולל גם הקרבת קורבנות ופרה אדומה – מושגים קדושים שבנט מזכיר בסוג של זלזול וטוען שאין אף אחד בציונות הדתית שמתעניין בהם כיום. הציונות הדתית ידעה תמיד לא לכפות ולא להרתיע ולהתאזר בסבלנות של גאולה, אבל היא לרגע לא זנחה את החזון ואת השאיפה והחתירה המעשית למימושו".
ההתנגשות בין תפיסת עולמו של בנט לזו של סמוטריץ' מבטאת באופן חד, אולי בפעם הראשונה שחור על גבי לבן, את הפער בין המפד"ל שלקח בנט ב-2013 לבית היהודי 2018. יש דתיים לייט, ולהגיד שאין מגמה כזו שהולכת ומתרחבת זו בעיקר עצימת עיניים של סמוטריץ'. בנט הרי לא טועה בתיאור, הוא טועה ברוח דבריו. בנט כבר אי אז לא היה מעוניין לעמוד לרגע בראש המפד"ל ולכן גם בראיון הנוכחי לבן כספית ציין כי "הקים" את הבית היהודי כאילו יש מאין, כאשר בפועל רק שינה את שמה של מפלגת הציונות הדתית.
ועכשיו רגע לפני בחירות 2019, בנט מבקש להבהיר באופן ברור לאן פניו – למסורתיות ולא לדתיות, ולהגדלת מספר המנדטים המצומצם שלו שהוא זוכה כאשר הוא מזוהה עם "הציונות הדתית" בלבד. במסורתיות הימנית יש עבורו הרבה יותר מצביעים פוטנציאלים, אבל בנט לוקח כמובן מאליו את קולות הבסיס שלו שמקורם בציונות הדתית שימשיכו איתו הלאה גם כאשר ישנה את הדי-אן-איי של המפלגה. כאן, מזהיר אותו סמוטריץ' כי זה לא יכול לקרות.
נקודת השבר עליה עומד סמוטריץ' היא אמיתית, וכדי להגדיל את הבית היהודי ולא לצמצם אותו, יצטרך בנט לדעת לגשר עליה. כשבנט רוצה פחות דמויות דתיות במפלגה הציונית דתית ויותר דמויות מגוונות, כדאי שיזכור שאיילת שקד שידעה לעשות "גם וגם" יש כנראה רק אחת, או אולי עוד שתיים שלוש. כשהוא מבקש לצמצם זקנים וכיפות, ויעידו על כך מאמציו של ח"כ מוטי יוגב להוכיח שהוא עדיין במפלגה למרות שגורמים עלומי שם מפיצים בעקביות שפניו החוצה, הוא מוותר גם על המצביעים שנראים וחושבים כמו יוגב.
ואולי דווקא הבידול שיוצר פה סמוטריץ' בינו לבין בנט עושה טוב לשניהם גם יחד. את בנט הוא שם בראשות מפלגה שהולכת ומאבדת את הזהות המגזרית שלה ואת עצמו הוא מציב בראש מפלגה דתית לאומית עם עקרונות ברורים. הדתיים שרוצים את המצע שסמוטריץ' פרסם היום ייתנו את קולם מעתה לאיחוד הלאומי (או במסגרת משותפת לבית היהודי), והמסורתיים והדתיים החדשים יצביעו לבנט – כך הסך הכללי של המנדטים יגדל, ושלום על ישראל.
אולם אני חושבת שמי שייהנה בינתיים מהקצנת העמדות של בנט-סמוטריץ' הוא בעיקר השני. שיוביל אליו את מאוכזבי בנט – החרד"לים, ומצביעי המפד"ל הישנה, שסמוטריץ' היום פתח להם דלת. היכולת של בנט, שכבר הוכיחה את עצמה בבחירות 2013, להביא קהלים חדשים ומצביעים חדשים תיבחן ברגע האמת – בקלפי. האם הימר נכון על הגדלה פוטנציאלית שיכולה להתממש או פספס את הבסיס ובעצם את הכול.
