צווי המעצר בהאג לנתניהו ולגלנט הם אירוע מגה־דרמטי שהעניין הציבורי בו נפל קורבן לאינפלציית החדשות של ימינו, ימי מערכה כבדה באויב חיצוני ובעצמנו. מרוב עיסוק בטפל, כמו פרשת פלדשטיין, לא התעסקנו די בעיקר. התקשורת סיקרה אותו בהרחבה, אך לא בהרחבה המספקת ובריגוש הנדרש לנוכח חומרת האירוע: מופע האנטישמיות הגלובלי הבוטה ביותר זה תשעים שנה.
המופע הקודם נקרא בלשון נקייה "הפתרון הסופי". אחת המדינות החזקות בעולם פרסה עליו חסות רשמית. המופע הנוכחי חוסה תחת כנפי "הליך פלילי" מטעם ערכאת שיפוט של למעלה ממאה מדינות בחמש יבשות. לכאורה הן דורשות את רעתם של שני יהודים בלבד, ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה. למעשה הן זוממות לשלול מכל היהודים את זכות ההגנה העצמית, לפרק אותם מנשקם, ולהניחם כטרף חסר ישע בפני שלל מבקשי נפשם.
המהירות המסחררת שבה מדינות נאורות כביכול, כמו איטליה ובריטניה, הכריזו כי יכבדו את ההחלטה המרושעת של בית הדין, מוכיחה שהן לא היו מתאבלות מרה לו חמאס היה שב בשלום לבסיסו בעזה אחרי 7 באוקטובר, וחוסה שם תחת מטריית הגנה משפטית בינלאומית. כל חטאם של נתניהו וגלנט הוא מתן דרור ליצר ההישרדות הישראלי. בעוונותיהם הם בחרו להשיב מלחמה שערה במקום להסתפק בהדיפת האויב משטחנו ובאירוח משלחות תנחומים מחו"ל, בין השאר של מנהיגי בריטניה ואיטליה.
מיטוט הארגון הרצחני שפשט על יישובינו בדרום בסתיו שעבר עלה בקנה אחד עם אמנות המלחמה למיניהן. לא הייתה כל דרך אחרת להשמיד את הארגון הזה, זולת הדרך שננקטה על ידי צה"ל. שום צבא מערבי אחר לא נקט אי־פעם בדרך רחומה יותר בסביבת טרור, שלא לדבר על צבאות של מדינות דיקטטוריות. הוא הקפיד להרחיק בעוד מועד אזרחי אויב מאזורי הלחימה, לספק להם מזון, מים ואפילו חשמל. האזרחים שבכל זאת נפגעו שהו בסביבה פח"עית אשר הצדיקה את הפגיעה בה, על פי כל דין. רבים נפגעו בשגגה, אבל כך קורה בכל מלחמה, גם בצודקות ביותר.
בינואר 2021, לא כל כך מזמן, נהרגו 19 אזרחים במרכז מאלי שבאפריקה במתקפה אווירית צרפתית שנועדה לחסל שלושה חמושים. במרץ 2017 נהרגו 200 אזרחים במתקפה בודדת של צבא ארצות הברית על מערב מוסול. מספר האזרחים הכולל שנהרגו בקרב על מוסול נאמד בארבעים אלף. בריטניה מעולם לא התנצלה על הריגתם של רבבות אזרחים גרמנים במתקפה אווירית על דרזדן ב־1945, ובצדק לא התנצלה. אבל היא ושאר המדינות שחתמו על אמנת רומא, מקור הסמכות של בית הדין הפלילי בהאג, אינן מרשות לישראל את מה שהן מרשות לעצמן. אגב, הן מרשות גם לאיראן. עד היום לא הונפקה פקודת מעצר למנהיגי המדינה השיעית המטורפת שמשתוקקים בקול להשמדת ישראל, יורים מאות טילים לשטחנו, מפעילים נגדנו את חיזבאללה ומטביעים אוניות סוחר במצרי באב אל־מנדב. גם לא למנהיג קוריאה הצפונית, שנוהג להוציא להורג את מתנגדיו בתותחי נ"מ ומכין ארסנל אטומי לצורך השמדת קוריאה הדרומית. יורש העצר הסעודי מוחמד בן־סלמאן נהנה מחסינות על פשעי רציחתו המזוויעה על העיתונאי חאשוקג'י. ארדואן מטפל בכורדים שלו בלי בג"ץ, בלי בצלם ובלי האג. אבל לנתניהו ולגלנט ממתינות פקודות מעצר בכל נמלי מערב אירופה.
סביר להניח שלא רק לגלנט ולנתניהו. פקודות מעצר כמוסות הוצאו או יוצאו גם לכמה מקציני צה"ל, שליחי המצווה של כולנו בחזית עזה ולבנון. הדרך המיטבית לגונן עליהם ולסכל את מזימות האג היא לגרום לה להצטער על הצווים שהוציאה למנהיגי ישראל, בין השאר באמצעות סיוע מהממשל הרפובליקני בוושינגטון אחרי 20 בינואר. צריך להכאיב מאוד גם לרשות הפלסטינית, שמחרחרת את ההליכים בהאג ובאו"ם, וכמובן להפסיק לרחוש יראת כבוד למה שמכונה אצלנו "החוק הבינלאומי" או "המשפט הבינלאומי". צווי המעצר הצבועים והאנטישמיים של האג נגד נתניהו וגלנט הם הפרצוף האמיתי של מערכת החוקים והמשפטים הזו. במשך כאלפיים שנה היא הרשיעה את כל עם ישראל בהריגת ישו, עכשיו היא מייחסת לו רצח עם
