אחד המדרשים המדהימים על החורבן מתאר את רבי עקיבא הולך על חורבות בית המקדש יחד עם כמה מעמיתיו. כולם בוכים ורק הוא צוחק. חבריו שואלים אותו מה פשר הצחוק שלו והוא משיב להם כי יותר נמוך מהמציאות שבה הם נתונים בה הם לא יגיעו ומכאן המציאות תשתפר, ועל כך הוא שמח. אם נבחן בעומק את דברי רבי עקיבא נבין שהוא ביקש להסביר את ה"כן" ולא את ה"לא".
נהרות של מילים נכתבו על הטרגדיה בצפון הארץ. טרגדיה חברתית, כלכלית, חינוכית, משפחתית. טרגדיה כמעט בכל שדה שנבחר לגעת בו למעט כוחות האחדות שהיו בתחילת התקופה, וגלי ההתנדבות המרגשים, קשה לראות חיוביות ממה שעובר על חבל ארץ מדהים זה.
אני נמצאת בצפון בחודשים האחרונים ורואה את העוצמות בשלטון המקומי, את העוצמות של צוותי החינוך, את העוצמות של היצירתיות כדי לשמור על שגרה ומעל לכל את עוצמות הקהילה. חיילי צה"ל העומדים על משמרתם כאן בצפון הם גיבורי חיל. מוסרים נפשם וגופם למען מדינת ישראל. נופלים בקרב ורבים מהם נפצעים ועוברים מסלולי שיקום מבלי שאפילו שמענו על סיפור גבורתם.
ממשלת ישראל מובילה את המדיניות בכל החזיתות. כן, גם בחזית הדרום שעדיין מדממת ואסור לנו להתרגל לכך, החטופים והחטופות עדיין לא בבית. קולות התקווה שנשמעו בימים האחרונים ביחס להפסקת הלחימה וחזרת המפונים הביתה לצפון, מהולה בדאגה גדולה ובפחד גדול. החשש המוצדק של התושבים מאויב שיחזור לשבת על הגדר הוא אמיתי.
אחרי השבעה באוקטובר, תושבי הצפון מבינים שכשהאויב מאיים הוא גם מתכוון להשמיד אותנו. גילוי המנהרות מלבנון לישראל אישש חרדות שהיו קיימות גם קודם.
התחושה שעברו שנה של פינוי וחיים תחת אש למעלה משנה ובסוף חוזרים להסכם מהסוג הזה. מטרידה את התושבים. הם צריכים היום יותר מכל אמון במערכת ובטחון ביכולת לחזור הביתה. יהיה קשה להחזיר אותם בלי ביטחון אמיתי ובלי תחושת בטחון.
כולנו צריכים להתכנס יחד ולהבין איך יוצרים את ה"כן" המחודש שרבי עקיבא דיבר עליו. איך מקדמים את הצמיחה ממקום החורבן.
אין לי ספק שאם ממשלת ישראל תנסה להוביל את ההסדרה ללא שיח עם הקהילות הדבר לא יצלח. תפקידי הקהילות הוא להעביר לממשלת ישראל את חווית החיים כאן בצפון כדי להבהיר את הדגשים עליהם צריך להקפיד בשמירה על השקט. החיים בצפון לא ישובו למסלולם ללא אבני דרך שיקבעו יחד עם התושבים וללא ייעוד משאבים מתאימים לכך. חזרה נכונה לשגרת החיים בצפון מורכבת לא פחות מעזיבת הצפון עם פתיחת המערכה.
אם קהילות הצפון וממשלת ישראל יפעילו כוחות וקטורים מנוגדים, לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שהמציאות תישאר במקומה ללא שינוי. כוח הממשלה, הצבא והקהילות המקומיות צריך להיות מופנה לעבר יעד אחד והוא השיקום חבל הארץ המדהים הזה ותושביו המסורים. וכולם צריכים לזכור כי שיקום הוא תהליך ארוך ומציאות בה שולחים את תושבי הצפון לדרכם לא תעלה על הדעת. ידענו לומר בראשית ימי המערכה "יחד ננצח" כעת צריך ליישם גם את היחד ולא רק את הננצח.
משימת החזרה לצפון היא לא הבעיה של תושבי הגליל. היא המשימה של כולנו.
הצפון הוא לא הבעיה. הוא הפתרון שלנו כחברה ישראלית.
מי שיישאר אדיש למצוקה שלהם, יישאר בלי חבל ארץ ובלי אנשים.
אנשי החינוך, אנשי הקהילה שעומדים במציאות הזו תקופה ארוכה כל כך, מורים שלמדו תחת אש, מורים שרצו כמה פעמים ביום למקלט במהלך השיעור, שנסעו לבית ספר גם כשידעו שיש חשש נפילות בדרך, תלמידים שתקופה ארוכה לומדים בזום – ובזכותם מדינת ישראל הצליחה לעבור את התקופה הזו, צריכים אותנו היום יותר מתמיד הם נמצאים שם גם בשבילנו!
