כשבמערכת הפוליטית בישראל התנהלו ויכוחים נוקבים בנוגע להסכם הפסקת האש וההסדרה בלבנון, במסדרונות האוצר נרשמה אופטימיות זהירה. כבר כשההסדרה הסתמנה כאפשרות, בימים שלפני אישור ההסכם, השקל החל להתחזק ומדדי הבורסה הציגו עליות שערים. אלה סימנים עדינים, אולי, לתחילתו של הסוף.
עם תחילתה של המלחמה הנוכחית נשמעו במערכת הכלכלית שתי אמירות ברורות: המלחמה תעלה למדינת ישראל סכומי עתק, אבל, ובאותה נשימה, רווחה הסברה שעם סיום המלחמה אנו נחזה בצמיחה ובהתאוששות כלכלית. כך הגיבה הכלכלה הישראלית לכל המלחמות והמבצעים בעשורים האחרונים, וזאת הייתה האמונה הרווחת במסדרונות האוצר ובבנק ישראל.
אבל שאלה אחת נותרה תלויה באוויר לאורך השנה האחרונה, והתשובה עליה חמקמקה: מתי תיגמר המלחמה, ואיך נדע שסיומה אכן הגיע? כאשר תקציב 2024 תוקן, ההנחה הייתה שהמלחמה תסתיים בקיץ. הקיץ הגיע וחלף, והמלחמה לא רק שלא פסקה אלא אף התגברה. מאז התקציב תוקן פעמיים נוספות. חזית שנייה נפתחה בצפון, חווינו חילופי מתקפות ישירות מול איראן, אפילו אל תימן הגענו. בחזית הדרומית, כוחות צה"ל נכנסו בפעם החמישית והשישית אל ג'באלייה. בציר נצרים הותקנה אנטנה סלולרית של סלקום, וציר פילדלפי נסלל באספלט.
אפשר להסתכל על החוב האדיר שנצבר במלחמה כהשקעה בעתיד הביטחוני שלנו. אם המציאות בצפון ובדרום תיראה אחרת, ואם ישראל תייצר עמידה אסטרטגית חדשה – זו הייתה השקעה נבונה
באיזה מובן, אם כן, המלחמה בעזה אמורה להסתיים? הרי בכל תרחיש שהוא, נראה שצה"ל נערך לשהות קבע בתוככי רצועת עזה. הוויכוח נוגע רק להיקף השטחים שצה"ל ימשיך להחזיק, ולאופי של אותה "החזקה". יש מי שרוצה שצה"ל יקים ממשל צבאי בעזה, ויש מי שמעדיף להחזיק בפרימטר ולהתנער מכל היבט של שליטה אזרחית. הסכם הפסקת האש בלבנון, לעומת זאת, הוא קו גבול מובהק הרבה יותר לסיומה של מלחמה, כזה שגרם גם לשווקים להגיב.
מי שרוצה להעריך לאשורו את מצבה הביטחוני של ישראל, מוטב שיסתכל על השווקים הפיננסיים. המשקיעים בעולם הורידו דה־פקטו את דירוג האשראי של ישראל הרבה לפני שסוכנויות הדירוג עשו זאת באופן רשמי, משום שהם העריכו את הסיכון של ישראל כגבוה. פרמיית הסיכון של ישראל, כלומר הערכת הסיכון על ידי המשקיעים, הגיעה לשיא עם ההסלמה בלבנון, חיסול נסראללה והמתקפה האיראנית השנייה. אבל בחודשיים האחרונים ועם ההישגים של ישראל בלבנון היא החלה לרדת. אנחנו עדיין ברמת סיכון גבוהה יותר משהייתה בתחילת המלחמה, אבל המגמה החלה להתהפך.
ניצחונו של טראמפ בארצות הברית הביא איתו הפחתה נוספת במידת הסיכון. זוהי הוכחה מובהקת שהשווקים מבינים את ההשלכות של הממשל הקודם על יכולת הפעולה הישראלית. השווקים הם גם אלה שמתחילים לאותת עכשיו על חזרה איטית ומדורגת לשגרה חדשה. סוכנויות הדירוג יגיעו הרבה אחרי כן, בהתאם להתנהלות הממשלה בישראל.
מלחמות כבר לא מסתיימות בניצחון מוחץ כמו במלחמת העולם השנייה, שהשמידה את השלטון הנאצי בברלין; המלחמה הקרה הסתיימה בנפילתה הממשית של חומה באותה ברלין עצמה. מאז, מלחמות נגמרות לרוב בדעיכה איטית וביצירה הדרגתית של סטטוס־קוו חדש. עם הזמן חלק מתושבי הצפון יחזרו לבתיהם, המפעלים והחנויות באזור יחזרו לפעילות, וחברות התעופה הזרות ישובו לנחות ולהמריא בנתב"ג. זה כנראה לא יקרה ברגע אחד, אבל כשזה יקרה, נוכל לדבר על סוף המלחמה.
אפשר להסתכל על החוב האדיר שנצבר במלחמה כאל השקעה בעתיד הביטחוני שלנו. מדינת ישראל השקיעה השנה למעלה ממאה מיליארד שקלים כדי להתמודד עם הסיכונים הגיאו־פוליטיים בסביבתה. אם המציאות הביטחונית של תושבי הצפון והדרום תיראה אחרת בסופה, אם המציאות החדשה תאפשר לישראל להתמודד גם עם ראש הנחש באיראן ולייצר עמידה אסטרטגית אחרת במזרח התיכון – אפשר יהיה לראות בכך השקעה נבונה.
כדי להחזיר אותנו לשגרה גם מהבחינה הכלכלית, אין חשוב יותר מהתקציבים של השנים הבאות. השאיפה המרכזית כרגע היא לייצב את יחס החוב־תוצר של ישראל. את השנה הזו נסיים כנראה עם גירעון גבוה מהצפוי, בסביבות 7.5 אחוזי תוצר, מה שיביא את יחס החוב לתוצר לכ־68%. התקציב הבא מציב יעד שאפתני של גירעון בגובה 4.4%, מה שאמור להשאיר את ישראל ביחס חוב־תוצר באותו שיעור. הנעלם הגדול הוא תקציב הביטחון, שיגדל בוודאות, אבל אף אחד לא יודע להגיד בכמה. הצבא דורש מספרים מופרכים, במשרד האוצר מחכים לחוות הדעת של ועדת נגל, וגם אחריה הנושא יהיה נתון למשא ומתן.
את החובות האדירים שנצברו במלחמה נצטרך בכל מקרה להחזיר, אבל את יחס החוב־תוצר יש שתי דרכים לייצב. אפשר לצמצם את החוב על ידי קיצוץ בהוצאות והעלאות מיסים, ואפשר להגדיל את התוצר. כל משפחה ששקעה בחובות ומגיעה לארגונים כמו "פעמונים", מקבלת את אותן הנחיות: לצמצם הוצאות כך שיתאימו להכנסה הקיימת מצד אחד, אבל במקביל לחשוב כיצד מגדילים את ההכנסות כדי שיהיה אפשר להגדיל את הרווחה. מדינת ישראל פועלת כרגע באפיק הראשון יותר מאשר באפיק השני, וחבל. פוטנציאל הצמיחה הישראלי יממש את עצמו אם יותר אנשים ייכנסו לשוק התעסוקה ולמשרות מכניסות, יותר עסקים יצמחו, ויותר השקעות זרות יגיעו לכאן.
