בשבוע שעבר פרסמו הבנקים את הדו"חות הכספיים שלהם לרבעון השלישי של השנה. מתברר שבתשעת החודשים הראשונים של 2024 רשמו הבנקים הגדולים רווח שיא מצרפי של יותר מ־21 מיליארד שקל. ברבעון השלישי לבדו הרוויחו הבנקים כ־7.5 מיליארד שקל, נתון שנחשב קפיצה של 30% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
כתבנו כאן לא מעט על הרווחים הפנומנליים של הבנקים, על הריבית הגבוהה ששוחקת אותנו אבל עושה להם רק טוב, ועל הפערים הגדולים בין הריבית שנגבית על ההלוואות ובין הריבית שניתנת על הפיקדונות. אבל הפעם נתמקד בעמלות, וליתר דיוק בתחום אחד של עמלות, שהוא בבחינת תרנגולת שמטילה ביצי זהב, תוך שהיא נשענת על כשל שוק וחוסר תחרותיות.
בכל שנה גורפים הבנקים קרוב ל־3 מיליארד שקל על עמלות ממסחר של לקוחות בניירות ערך. על פי נתוני בנק ישראל, הנתח הזה הוא 23% מכלל העמלות שגובים הבנקים. כשמתמקדים במשקי הבית בלבד, הנתח עולה ליותר מרבע מכלל העמלות. מדובר בעיקר בעמלות על ביצוע פעולות שונות בניירות ערך, כגון קנייה ומכירה, המרות מט"ח, וכן דמי ניהול שגובים הבנקים על עצם העובדה שאנחנו מנהלים אצלם את תיק ההשקעות שלנו.
מי שיתבונן בתעריפוני הבנקים יגלה עמלות יקרות במיוחד. במקרים רבים, הפער בעמלה שמציעים בבתי ההשקעות לעומת התעריף בבנק עשוי להגיע למאות אחוזים. אפילו באותו בנק – שני לקוחות עשויים לשלם עמלות שונות, לעיתים בפער של פי שניים ויותר.
בואו נקבל קצת פרופורציות: על תיק ניירות ערך בסכום של 150 אלף שקל, יגבה הבנק על פי התעריפון כ־0.35% בממוצע בשנה מסך התיק, סכום השווה ל־525 שקל. לעומת זאת, דמי ניהול בבית השקעות יגיעו ל־180 שקל בשנה. כלומר, הבנק גובה כמעט פי שלושה. אגב, בשונה מהבנקים, שגובים דמי ניהול כאחוז מסך התיק, בבתי ההשקעות גובים תשלום חודשי של כ־15־20 שקלים. לרוב הוא אפילו מתקזז מול עמלות קנייה ומכירה.
בנוסף, עמלות הקנייה והמכירה הממוצעות בבנקים עומדות על 0.2%, לעומת 0.08% בלבד בבתי ההשקעות. הפער מתחדד עוד יותר במסחר בניירות־ערך זרים, שם הבנקים גם גובים עמלות המרת מט"ח גבוהות. אומנם הבנקים נותנים לעיתים הנחות, אבל הם לא ייתנו למי שלא יבקש, וגם אחרי ההנחה התעריפים עדיין יקרים מאוד.
אז איך זה שיותר מ־80% מחשבונות המסחר נמצאים עדיין בבנקים? ההנחה היא שרבים כלל אינם מודעים לגובה העמלות שהם משלמים. מעבר לכך, אצל רבים יש רתיעה טבעית לנהל מסחר מחוץ לבנק, גם אם מדובר בגוף גדול ומפוקח. ולעיתים, זה פשוט מכוח ההרגל.
הבעיה היא לא רק גובה העמלה אלא גם תעריפי מינימום שמייקרים את העלויות, בעיקר למשקי בית שמבצעים פעולות בסכומים קטנים. כך לדוגמה, עמלת המינימום לביצוע פעולה ברוב הבנקים עומדת על כ־26 שקלים. כלומר, גם מי שאולי קיבל מהבנק הנחה על עמלות מסחר, נדרש לשלם את עמלת המינימום. ובעסקאות בסכומים קטנים יחסית, שיעור העמלה הופך בלתי פרופורציונלי בעליל.
אגב, אחת הטענות של הבנקים היא שדמי הניהול שהם גובים מגלמים גם את מערך הייעוץ ללקוחות. הבעיה עם הטענה הזו היא שרוב הלקוחות כלל לא נהנים ממנו, בין אם מבחירה – משום שהם מנהלים את התיק בעצמם, ובין אם בהתאם לנוהלי הבנק – הואיל ומדובר בתיק שאינו עובר את רף המינימום שקבע הבנק לייעוץ השקעות. כלומר, הם משלמים דמי ניהול אבל לא מקבלים ייעוץ, או מסבסדים את הייעוץ של הלקוחות ה"כבדים" יותר. איך שלא מסתכלים על זה, מדובר באבסורד.
חשש ממריחה
בחודש יולי אשתקד התקיים דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, שעסק במנגנון עמלת דמי הניהול הנגבית על ידי הבנקים. בסיכום הדיון התבקש בנק ישראל לגבש מתווה שיוזיל עלויות ללקוחות, בעיקר אלו שמחזיקים תיקי ניירות ערך בשווי נמוך. בנק ישראל החל לגבש מתווה כזה, והוא כלל תוכנית לשנות את מנגנון גביית דמי הניהול – מאחוז מסוים מהתיק, לסכום חודשי קבוע (כפי שנהוג בבתי ההשקעות). נוסף על כך, המתווה כלל גם הפרדת התשלום על הייעוץ; כלומר, מי שירצה לקבל ייעוץ השקעות בבנק – ישלם על כך תוספת בנפרד. אלא שתוך כדי גיבוש המתווה הזה הוחלט, בשיתוף עם משרד האוצר ורשות ניירות ערך, לבחון בצורה רחבה יותר את מבנה העמלות בשוק.
כך נוצר מצב שבמקום שינוי נקודתי ומהיר יחסית בעמלות דמי הניהול שהבנקים גובים, הגופים המפקחים בוחנים כעת שינוי רחב יותר. החיסרון: משך הזמן שתהליך כזה ייקח. היתרון: טיפול לא רק בעמלות דמי הניהול אלא במכלול של כשלים – מחיזוק התחרותיות, דרך הורדת עמלות ועד הגברת השקיפות ויכולת ההשוואה.
אחת הטענות של הבנקים היא שדמי הניהול מגלמים גם את מערך הייעוץ ללקוחות. הבעיה היא שרוב הלקוחות כלל לא נהנים ממנו
לאחרונה פרסמו בנק ישראל ורשות ניירות ערך קול קורא כדי לקבל את התייחסות הציבור בנוגע לשינויים הנדרשים בתחום. "יש מקום לבחון מחדש את מודלי התגמול והעמלות הנהוגים כיום בישראל, ובפרט לבחון כיצד ניתן לפעול לשיפור הבהירות ויכולת ההשוואה עבור המשקיע, לשפר את יכולתו לבצע בחירה מושכלת ומותאמת עבורו, לדייק את הלימת התגמול לשירות הניתן, ולהגביר את התחרות בקרב השחקנים השונים לרווחת הלקוחות", נכתב שם.
ארבעה עקרונות מרכזיים עומדים בבסיס הרפורמה המתוכננת: קידום תחרות באמצעות מודלים פשוטים וברורים של עלויות, שיאפשרו ללקוחות להשוות מחירים; יצירת הלימה בין השירות שניתן ובין התגמול עבורו, כך שהשירותים יתאימו לתשלום שייגבה; יצירת אחידות בין מוצרים דומים והגברת שקיפות מודלי התמחור, במטרה להקל על הלקוח ולצמצם ניגודי עניינים פוטנציאליים; והגברת הנגשת שוק ההון לציבור.
השינויים הללו מבורכים, אבל עלול להיות כאן הפסד גדול לציבור אם התהליך הזה יימשך ויימרח. אין ספק שהבנקים יתאמצו מאוד להפעיל את השפעתם ולמסמס כל דבר שיוביל לשינוי של ממש. גם אחרי שהדברים יוכרעו, הבנקים ידרשו מרווח זמן כדי להטמיע את השינויים, תוך ניסיון לדחות את היישום עוד ועוד ולשמר ככל שיוכלו את הפרה החולבת שלהם. התפקיד של הרגולטורים איננו מסתיים בהסרת כשלי השוק והוזלת העמלות, אלא במימושם בטווח זמנים קצר ככל הניתן.
