זה מתחיל כבר ברחם, בפעימת אולטרסאונד ראשונה. עוד בטרם נפגשנו בבעיטה עוברית, עוד לפני שיש לנו מושג איך הם נראים. בלי שנודע אפילו המגדר, וכשעוד לא הושלמו תשעה ירחים – כבר אז. כבר ברגע הראשוני הזה כל שבילי הנפש מוסטים למשימת ההתרככות, להצפת בלוטות החמלה. בבת אחת הלב מתרחב להכלת אהבה שאין דומה לה. וכל ילד וילדה מרחיבים עוד קצת את גבולות הלב, מניחים על לשוננו את טעם החרדה. הרי כבר אמרו חכמינו – מרבה נכסים, מרבה דאגה.
אז הלב ההורי הזה שלנו, בדחף דרוויני מששת ימי בראשית, מגויס כולו למשימת ההגנה על הפעוט, לקיום האדם השברירי שהופקד בידינו. אנחנו מנשקים כל פצע, מנגבים כל דמעה. מרעיפים מבול נשיקות מדגדג, ועוטפים טוב־טוב בשמיכה. וכשהם מגיעים לפרקם, אנחנו נדרשים להסיר מעלינו בבת אחת את כפפות המשי של גידול הילדים, ולהלביש אותם במדים.
גיוס נובמבר 2024 הושלם השבוע תחת גשם לפרקים, סוגר שנת גיוסים בעיצומה של מערכה. בשעה שהורים במדינות המערב ליוו את ילידי 06' ללימודים גבוהים בתנאי חממה, אנחנו שלחנו את ילדינו ללמוד מלחמה. נגד כל אינסטינקט הורי בסיסי, ומתוך אינסטינקט הישרדותי לאומי, צפינו בגאווה באוטובוסים המתרחקים. בעוד כמה שבועות נמחא לילדינו כפיים ונמחה לעצמנו דמעה, שעה שהם ישאגו "אני נשבע/ת" או "אני מצהיר/ה" אמונים לצבא ולמדינה. ולך תסביר לעולם איך אתה – הורה אוהב ומגונן – מצטמרר אבל גם מחייך כשהם שואגים "ואף להקריב את חיי". איזו מציאות מטורפת, איזו עוצמה ואיזו הזיה.
אז הבת של גיא הולכת למחלקת דתיות של איסוף קרבי, והבת של קובי מתגייסת לשלב ב', אף שבעלה כבר שנה במילואים. הבן של דנה בדרך לפלח"ץ (חילוץ והצלה), והבת הפרטית שלי התגייסה השבוע לחי"ר. ככה, בלי איזו אמירה גדולה. פשוט כי צריך אותם במשימת ההגנה. דור של אריות ולביאות, של קומה נוספת במסלול התקומה.
בקרוב הם והאחים שלהם ימלאו את השורות גם בחזיתות האחרות במדינה – בכלכלה, בחברה, בפוליטיקה ובדיפלומטיה. דור העתיד של המושכים בחוטים יבעט את הדור המסוכסך שלנו הצידה ויגיד: עכשיו אנחנו נראה לכם איך מנהיגים, איך מתנהגים. קחו איתכם את כל המחלוקות ההזויות שסיכנו את חיינו, קחו את הקרע הזה שלכם שהעזתם לטעון שהוא לטובת עתידנו, ותנו לנו ללמד אתכם מה זה באמת "ביחד ננצח". תנו לנו להראות לכם איך מקימים מחדש מדינה. ילדי הדור המדהים הזה יעמדו מולנו, בגבם לגבולות עשנים. ביום עוטה חג ואימה, הם אלה שיצעדו בראשה של אומה. ואנחנו נצדיע מחדש לנערה ולנער שהגיעו למשימת חייהם בקבוצות וביחידים. הם הרי מגש הזהב שעליו ניתנת לנו פעם נוספת מדינת היהודים.
חיבור מהיר
אתם לא פראיירים, אה, ילידי 2006? דור הטיקטוק והאינסטגרם שהתגלה כדור גבורה ונחישות, אכפתיות ונתינה. מריצים את החיים על מהירות כפולה, ואנחנו לא מספיקים לעמוד בקצב האירועים.
נולדתם כשאנחנו עוד ליקקנו את פצעי הקרע של תוכנית ההתנתקות. שנה שאולי היה בה רמז מטְרים, איזו קדנציה הורית הולכת להיות לנו איתכם: הורות של אתגרים בינלאומיים שגם לנו, המבוגרים, לא תמיד היה מושג איך להתמודד איתם. לא תמיד היו לנו תשובות או פתרונות. אחרי הכול, את תרחיש דברי הימים שלכם לא יכולנו אפילו לדמיין.
אז מה היה לנו שם? נגיף עולמי וריחוק חברתי. לימודים בפיג'מה מהמיטה בזום, והנחיית הורים – איך מפעילים מצלמה, ולמה לא רואים כלום. וזה עוד היה החלק הנחמד, כי ברגע שאיכשהו נכנסתם לשגרה, ובכן, התחילה מלחמת אין ברירה. כל זה על רקע קרע חברתי נורא, ומאז שבעה באוקטובר מתחברים ומתנתקים ומתחברים בחזרה.
לך תסביר לעולם איך אתה – הורה אוהב ומגונן – מצטמרר אבל גם מחייך כשהם שואגים "ואף להקריב את חיי"
אז היה לכם חתיכת גיל נעורים נדיר, והאמת היא שגם לנו. ראינו אתכם מתנדבים ותורמים, יוצרים ולומדים. עומדים מול תקופה של אי ודאות ואובדן; צוחקים, קמים וממשיכים הלאה. גדלנו איתכם, בעוד אתם מתמודדים בגבורה עם שינויים שלא תמיד ידענו איך להדריך אתכם בתוכם, פשוט משום שגם עבורנו הם היו ועודם טריטוריה לא מוכרת.
ועכשיו אתם יוצאים לדרך חדשה, כזו שתידרשו לסלול בעצמכם, לעשות בה המון בחירות אישיות וכלליות. קחו איתכם לכל אשר תלכו את רוח הימים האלה – רוח החלוציות שלא חוששת לפרוץ דרכים, להקים ולשדרג. לשלב תורה ועבודה, אקדמיה וחקלאות, הומור ואחריות, דאגה ותפילה; גאוות יחידה ופתיחות לקהלים חדשים, לחיבורים מפתיעים ולא צפויים. אתם הרי יודעים איך לעשות את זה, איך לחבר עולמות בלחיצת עכבר ומקלדת, במקום שבו אחרים מחבלים ומנתקים. קחו את עצמכם, את היכולות הנדירות שלכם. הֱיוּ האנשים האדירים שזכינו לראות אתכם גדלים להיות, שנועדתם להיות. צאתכם לשלום ושובכם לשלום, דור התדהמה והניצחון.
ואת, שישוּ שלנו, לוחמת החופש והצדק, החירות האישית והלאומית, מבטן ומלידה. גאים בך בטירוף כבר מעכשיו, דואגים ומחכים לך בבית בזרועות פתוחות ואוהבות. ברכת השם על ראשך, ילדה שלנו. שהקב"ה ילווה אותך בכל אשר תלכי. וברשותך, אנחנו מתחילים מעכשיו: "עד מתי נוב' 24'?". לנו מותר.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
