את המאמר הזה התכוונתי לפתוח קצת אחרת. תכננתי לנסות להסביר למה ההסכם שנחתם השבוע מול לבנון וחיזבאללה נחתם טרם זמנו, אבל כבר אין צורך בפתיח. פחות מחמש שעות אחרי כניסת ההסכם לתוקף כבר נצפו מחבלי חיזבאללה בכפרי דרום לבנון, מתקרבים לגבול ומשקיפים על היישובים הישראליים. כ־13 שעות לאחר כניסתו לתוקף, ארבעה מחבלי חיזבאללה כבר התקרבו לחיילי צה״ל בלבנון. ככה נראה ומתנהג ארגון לא מורתע.
לא צריך להיות אסטרטג צבאי כדי להבין שחיזבאללה ינסה להתבסס במהרה בכפרי דרום לבנון, אבל קשה היה לדמיין עד כמה במהרה. מי שהבינו את המצב לאשורו היו תושבי הצפון, שכבר לפני כמה חודשים פרסמו מסמך סדור המפרט את התנאים שבהם יחזרו ליישוביהם. במסמך הם הציעו הצעה הגיונית ומתבקשת: חזרה מדורגת של תושבי דרום לבנון לבתיהם. תושבי מרחב הליטני יחזרו עם נצירת האש, וכשמדינת לבנון תיקח אחריות על השטח, וניווכח שאכן לא חוזרים לכפרים אנשי חיזבאללה, יוכלו לחזור אזרחי לבנון גם לקו הכפרים השני, וכך הלאה עד לקו הכפרים הראשון. זה לא קרה. תושבי הצפון לא מצאו אוזן קשבת, וכך גם ראשי הרשויות, שהעידו אחרי הפגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שחשו שהם הוזמנו להיפגש עמו רק אחרי שההסכם כבר נחתם, כשכבר אין בכוחם להשפיע על נוסחו.
צריך להודות ביושר: לא השגנו את מטרת המלחמה בצפון. מטרת המלחמה הייתה להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם, אלא שרבים מהם מעידים שהם לא מתכוונים לחזור בעקבות חתימת ההסכם. חלק מהם התרגלו לחיים במרכז הארץ, במקומות שיש בהם חדר מיון קדמי, שתושבי קריית-שמונה מתחננים אליו כבר שנים. השבת הגליל למה שהיה לא תשכנע אותם לחזור; הפיכתו לטוב ממה שהיה קודם – אולי כן.
חלק מתושבי הצפון כן יחזרו לבתיהם, משום שהנטל הכלכלי של הפינוי נהיה כבד מדי, או ממניעים ציוניים, או גם וגם. מדינת ישראל תצטרך לפצות אותם בנדיבות על שנה של נדודים ופליטות. לא מענקי שוחד להשבתם למקום מסוכן, אלא מענקי פיצוי על שכשלנו בהגנה עליהם, לצד תיקון אמיתי. לא ייתכן שהתושבים שיחזרו לצפון יחיו בתחושה מתמדת שהבחירה אם לירות או לא נתונה בידי חיזבאללה, שכן היכולות טרם הושמדו לחלוטין. ימים ספורים לפני החתימה על ההסכם שיגר ארגון הטרור כ־250 טילים וכטב״מים לעבר יישובי ישראל, ואלה פגעו בין השאר בתחנה המרכזית בקריית־שמונה, אחרי שהוכרז כבר על גיבושו של ההסכם. זה חודשים שכמעט בכל שבוע יש נפגעים בנהריה.
את הסכם הפסקת האש בגבול הצפון היינו צריכים לחתום עם ארגון שמבקש להרוג בנו אך אינו מסוגל לכך. צה״ל פעל בגבורה והשיג הישגים יוצאי דופן בלבנון בחודשים האחרונים, אבל חיזבאללה עדיין מסוגל להוציא מתקפות מרות נגד מדינת ישראל, וההחלטה אם להסלים עדיין נתונה בידיו. אכן, האפשרות להגיב במקרה של הפרת ההסכם מצד חיזבאללה היא הישג, אבל מה תעזור תגובה לתושב מנרה אחרי שטיל נ״ט פגע בביתו והרג את בן משפחתו? איך אפשר לצפות מתושבת מטולה – שבמשך 18 שנים רואה מול עיניה את חיזבאללה חופר, מתחמש ומתבצר – שתאמין שהפעם הכול יהיה אחרת; הפעם יוקם גוף בינלאומי שיאכוף את הפרות חיזבאללה, והפעם מדינת לבנון תצליח להשתלט על המפלצת?
מדינה שמעוניינת לעמוד ביעד המלחמה, השבת התושבים לבתיהם, לא הייתה חותמת על הסכם בלי לשמוע את ראשי הרשויות ואת התושבים. אלה אומרים בקול צלול שהם ירגישו בטוחים רק אם צה״ל יביא לשחיקת יכולות חיזבאללה ולחיסולן, בדגש על טילי הנ״ט. מדינה שרוצה שאזרחיה יחזרו לערי הגבול לא מנסה לעבוד עליהם בטענה שזוהי רק ״הפסקת אש זמנית״, כאשר נשיא ארה"ב מבהיר שמדובר בהפסקת המלחמה. ובעיקר, מדינה חפצת חיים לא חותמת על הסכם כשהאויב עדיין חזק ואינו מורתע, וכאשר, לפי שר המנהלות זאב אלקין, אין עדיין תוכנית להשבת תושבי הצפון לבתיהם.
