בין שאתם מאמינים שעבודה היא רק עבודה, ובין שאתם מאמינים שמשלח ידכם הוא זה שמגדיר את מקומכם בעולם, אפשר לומר שהדבר שרובנו המכריע עושים לפחות ארבעים שעות בשבוע משפיע עלינו בצורה כזו או אחרת. בשל כך, קריאת ספר על אב שהוא סוהר במקצועו פותחת צוהר להבנה כיצד עבודה משפיעה על נפש האדם, אך גם על שאר המעגלים שסביבו.
האב, שעיה שאלו, זוכה לספר את סיפורו במסגרת ריאיון חגיגי שעורכת לו קרימינולוגית לקראת הוצאת עלון לחגיגות יובל לבית הסוהר העברי הראשון, כלא רמלה. הבת, שעזבה את הבית בטריקת דלת ולא דיברה עם אביה שנים ארוכות, מוצאת את הריאיון הנשכח, ולצד הזיכרונות של אביה היא שוטחת את זיכרונותיה שלה מילדות קשה עם אב מדחיק ומודחק, שלא הצליח לתעל את הרגשות הרבים שהרגיש, ושאותם פרק על בני משפחתו.
בניגוד לפרסומות שמציפות את מרקע הטלוויזיה באחרונה ומספרות על תנאי ההייטק של "לוחמי הכליאה", מתברר שהעבודה בבית כלא זוהרת הרבה פחות. אבל לא מדובר כאן רק על העבודה עצמה, אלא גם על השפעתה על חיי היומיום, כמו שהאב מגדיר את השעות שלאחר העבודה המאומצת עם האסירים: "תמיד הייתי מתוח ועייף… הייתי רץ אחרי השינה כמו משוגע, פחדתי שלא תגיע. הייתי רב עם חצי עולם. וכשסוף־סוף הייתה דממה, העיניים שלי היו פתוחות. חושבות על מה שהיה בעבודה עם העבריין סוויסה, עם המשוגע דהאן…" את הכאב והצער העביר האב לבת, עם כוונה או בלי, ובסוף יצא שהיא הפכה לאסירה בעצמה. לא רק של הטראומות שנחרתו בה ולא של כלא מטאפורי, אלא ממש – אסירה לפי הדין והחוק. לאביה לא סיפרה זאת, אבל היא לא סיפרה לו הרבה דברים.
הדילוג בין זיכרונות האב לסיפורי הבת יפה לרוב, וסיפורי האב מתארים גם את חיי הכלא אבל גם את הקושי להתברג במקומות אחרים, קלים יותר. האב שירת בתפקידו עשרות שנים, אחרי שהגיע אליו רק כי רצה להתפרנס, והתפקיד קבע את מסלול חייו. יש כאן גם ביקורת על האפשרויות שעמדו בפני עולים חדשים בשנותיה הראשונות של המדינה, ועל היחס לנשים בסביבה המשפחתית ובעבודה. אלו מופיעים לצד סיפורה העצוב של הבת, שגם בבגרותה חיפשה את קרבתו של אביה, במרידה בו אך גם באימוץ תחומי העניין שלו: תחילה ברצון ללמוד קרימינולוגיה, ואחר כך בהפיכתה לאסירה בעצמה, סגירת מעגל שהייתה קורעת את ליבו של אביה, אבל באופן מוזר גם מקרבת את הבת אליו.
מעבר לקפסולת זמן של תקופה שהייתה ואיננה, ומעבר לביקורת חברתית, יש בספר ייצוג של מערכת יחסים של אב ובת, שבה הדמות האבהית לא רק שאינה מיטיבה עם הבת אלא אף מותירה בה צלקות עמוקות. ילדות לא אוהבת וקשה, שבה הדמות המחנכת היא לא מורה, אלא סוהרת. הספר שוזר את הצד של האב והצד של הבת כשמיכה מחניקה, ולמרות המבנה הכמו־דיאלוגי בשום שלב הם לא מדברים ביניהם. כמו לכל אורך מערכת היחסים, ביניהם עומדת דממה. זהו ספר קשה ועצוב, שהעלילה בו כבר קרתה ואין סיכוי לתיקון. היופי שלו טמון בקול המספר הנוקב, הכן עד כאב, אבל הנחמה ממאנת להתגשם בו.
הספרייה
ספרים חדשים שכדאי לבדוק
רווח של חמש / טלי כהן צדק / שתיים
כשעידו מגיע לגיל 16, מחליטה אמו לגרום למדינת ישראל לצאת לפעולה צבאית שלא התכוונה לצאת אליה, כדי להציל את בנה מהעתיד הקודר הצפוי לו בצבא.
מועדון בריאר / קייט קווין / אריה ניר ומודן
וושינגטון, 1950. בית בריארווד הוא פנסיון לנשים בלבד שבו רוב הדיירות מחייכות זו לזו, אך לא חושפות דבר על עצמן. כאשר רצח מתרחש בבית, הן נאלצות להחליט מיהי האויבת האמיתית.
לא יעלה על הדעת / ניקול לנדריגן / תכלת
תומי, בן 11, מתגורר באחוזת משפחת הנברי, שנראית כמו המשפחה המושלמת. כאשר מתרחש באחוזה פשע מזעזע, בית המשפט צריך לדון בשאלה האם באמת ילד יכול לבצע רצח בדם קר.
