כמו כולנו, גם אני אוהב מאוד את כוחות הביטחון השומרים עלינו יומם ולילה, מעריך אותם ומכיר להם טובה רבה. כוונתי גם לשב"כ, ואני יודע שהכרת הטובה לו שנויה במחלוקת בציבור שלנו. לפני ימים ספורים פרסמתי רשימה התומכת בעמדתו בעניין המשך המעצרים המנהליים, בהסתייגות ברורה שהם הפתרון האחרון כשאפסה כל דרך, ועליהם להתבצע במשורה, תוך ביקורת תמידית. אך עם כל הערכתי לשב"כ, לא אכלא לשוני גם מביקורת עליו, ונאמנים פצעי אוהב.
לפני ימים ספורים נעצר צוות של יורי פצצת תאורה (נור ימי) לעבר ביתו של ראש הממשלה בקיסריה. פצצת התאורה לא הייתה אמורה להתנקש בחייו של נתניהו ואין זה ייעודה, אך היא לא הייתה בהכרח "מעשה קונדס" כלשון הזהב של אלוף במיל' יאיר גולן. היא המשכה של פצצת תאורה אחרת שהושלכה ימים קודם לבית ראש הממשלה בירושלים. הפצצות הללו נראות כהמשך לתמונת חבל התלייה שפורסמה בהקשרו של נתניהו, לדימויו לרודן הרומני צ'אושסקו שהוצא להורג, ולדברים אלימים מאוד שנאמרו ונכתבו על ראש הממשלה בשנה האחרונה, ללא תגובה מצד הפרקליטות ורשויות החוק. מטרת הפצצה הייתה כנראה "להדק את החבל" סביב צווארו של ראש הממשלה, ולומר: אנו מסוגלים גם ליותר, בתקווה שתבין את הרמז. מאן דהוא עלול להמשיך את רעיון פצצת התאורה לרימון הלם, ואחר כך חלילה גם לדבר קטלני, העלול להיות סופו של החלום הציוני.
החקירה גילתה שיורי הפצצה בקיסריה התמקמו על דיונה במרחק 170 מטרים מביתו של ראש הממשלה. הם תכננו את מעשיהם, וערכו סיורים ותצפיות לעבר הבית. היכן היה שב"כ, שכבר היה מותרה ועומד אחרי הפצצה בירושלים על בית ראש הממשלה, ואחרי דברי כבוד השופט עודד שחם, ששחרר לאלתר את החשוד מפני שמעשהו היה קשור למחאה, כ"נסיבות מקלות" כביכול? כבר עברנו התנקשות בראש ממשלה לפני קרוב לשלושים שנה, ושב"כ מותרה ועומד זמן רב בעקבות התבטאויות אלימות כלפי ראש הממשלה הנוכחי. לא מדובר בחוסר ערנות. זה קרוב יותר לעצימת עין, עינו השמאלית של שב"כ. עצימת העין בולטת במיוחד לנוכח עינו הימנית של שב"כ, שתמיד פקוחה בגבעות השומרון, ויודעת להדביר ביד קשה כל תגובה אלימה (ובלתי מוצדקת בעליל) של יהודים המנסים לתת תשובה לאלימותם של הערבים.
הדברים אמורים גם כלפי חלקו של שב"כ בחקירתם של אלי פלדשטיין והנגד, שהייתה קשה מנשוא, ואפשר שהעמידה את הנחקרים על סף התאבדות. יש לשבח את שב"כ על ערנותו ועינו הפקוחה כלפי הדלפת מסמך, שאפשר שהייתה בלתי חוקית. אך כשהודלפו מסמכים משמאל – וייתכן שחלק מן ההדלפות סיכנו את ביטחון החטופים ואת ביטחון המדינה – העין התורנית של שב"כ לא הייתה פקוחה לגמרי. הייתה זו העין השמאלית.
ייאמר גלויות: חלקו של שב"כ בפרשה הזאת קטן יחסית. חלקה של פרקליטות המדינה גדול שבעתיים. הפרסומים המדברים על עולם צפוי וכדומה, אפשר שנועדו לא נגד אלי פלדשטיין אלא במטרה להפחידו ולשכנע אותו להיות עד מדינה בתיק 5000. אם כנים דברינו, הפרקליט הנוכחי ממשיך בעקביות את דרכו של שי ניצן בתיקים הקודמים הנידונים עכשיו בבית המשפט (בין השאר, משום מה, בפני כבוד השופט שחם שהוזכר). אך חלקו של שב"כ בפרשה קיים ובועט ומעלה שוב את שאלת העין הימנית והעין השמאלית. כשהאחת פקוחה והשנייה סגורה, זה עלול להתפרש כקריצה.
איני חושד חלילה בשב"כ, שאנשיו מוסרים את נפשם יום ולילה על ביטחון ישראל, שכוונתו אינה טהורה. אך ברגישות הקיימת היום בחברה הישראלית, מראית העין חשובה כמעט כמו הכוונה עצמה. ומראית העין של שב"כ בפרשיות האלו שקופה עד כאב.
