מאז ה-7.10 אבישי בן חיים גזר על עצמו שתיקה ציבורית כדי לא לעורר מחלוקת. אמש, הוא הפר אותה, כשהשתתף בתוכנית 'פגישה' עם רוני קובן, והצטער על כך. בפוסט שפרסם עוד לפני שידור התוכנית כתב בן חיים: "בשביל לא להוסיף קיטוב בעם לקחתי על עצמי לשתוק כמעט שנה. בשביל להוריד מעט את הקיטוב בעם התראיינתי. יצא כנראה הפוך. ממש מצטער על זה".
לבן חיים באמת יש על מה להצטער. הריאיון שלו אצל קובן באמת לא הפחית קיטוב ולא הביא פיוס, אבל האשם העיקרי בכך הוא לא קובן, אלא בן חיים עצמו. אף אחד לא הכריח אותו לענות את התשובות שהשיב, ואף אחד לא הכריח אותו לשתוק כל כך הרבה שתיקות מביכות לאורך התוכנית.
זה התחיל כשקובן שאל את בן חיים האם הוא טעה במשהו בתיאוריה המפורסמת שלו על ישראל הראשונה והשנייה. בן חיים שתק, ובהמשך נימק את שתיקתו בכך ש"ישראל השנייה לא יכולה להודות בטעויות". בהמשך נשאל בן חיים אם הוא לא מתעצב על כך שנתניהו לא מבקר אצל משפחות שנפגעו במלחמה, גם כשמדובר ב'ישראל השנייה' כשיש לו חשש מביקורת. בן חיים שוב שתק ונימק: "לא על כל דבר אני חייב לענות".
אחר כך הגיע משחק הסלסלות. קובן הציג לבן חיים שתי סלסלות – 'ישראל הראשונה' ו'ישראל השנייה' וביקש מבן חיים למיין לתוכן דמויות מפורסמות. בן חיים התקשה מאוד לשחק את המשחק, אבל במקום להודות שהמציאות קצת יותר מורכבת, ושיש עוד אפשרויות חוץ משתי הסלסלות, הוא נצמד בעקשנות לתיאוריה העדתית, ושוב היא גרמה לו לשתוק. הוא לא היה מסוגל לשייך אשכנזי כמו עמית סגל לישראל השנייה, והתקשה לשייך מזרחים כמו גדי איזנקוט ומני מזוז לישראל הראשונה.
אבל בעיה קשה יותר בתיאוריה של בן חיים נחשפה בהמשך. מצד אחד הוא טען שהבשורה המתוקה של המסורתיות היא להעלים עין ממחלוקות פנימיות כדי שכולם יוכלו לחיות יחד. מהסיבה הזאת הוא לא הסכים להגיד מילה אחת של ביקורת על ההשתמטות החרדית מצה"ל. מצד שני, לאורך כל התוכנית לא הייתה לו שום בעיה לשלוח שוב ושוב אצבע מאשימה כלפי ישראל הראשונה, כי כשמדובר בה, הוא ממש לא מוכן להעלים עין. בן חיים טען שישראל הראשונה היא זו שבנתה את איתמר בן גביר בגלל שדיכאה את ש"ס, הוא האשים אותה גם בכך שאין לימודי ליבה במוסדות החינוך של ש"ס, בגלל שהכניסה את אריה דרעי "אחד מל"ו צדיקים", לכלא, ולקינוח טען שנתניהו לא פתח במלחמה עם חמאס לפני ה-7.10 בגלל ההגמוניה.
יש הרבה אמת בתיאוריה של בן חיים. יש פערים עדתיים במדינת ישראל, הייתה אפליה, ובתחומים מסוימים יש עוד הרבה מה לתקן. אבל בראיון שלו שוב נחשפה הבעייתיות שבהיצמדות מוחלטת לתיאוריה לא מורכבת. הניסיון להסביר כל אירוע חברתי ביטחוני או דתי רק על פי תיאוריית ישראל הראשונה והשנייה, הובילה את בן חיים לשתיקות מביכות והתפתלויות. הניסיון להכניס כל אדם לאחת משתי המגירות של ישראל הראשונה או השנייה, מבלי להכיר בכך שיש עוד אפשרויות, התבררה כבלתי אפשרית.
אם בן חיים לא מסוגל להכיר בכך שהמציאות מורכבת ושאין תיאוריה אחת שמסוגלת להסביר את כל מה שקורה במדינת ישראל, אם הוא ממשיך להתעקש שמחנה אחד אשם בכל תחלואי המדינה והמחנה השני חף מכל שגיאה, אולי עדיף שימשיך לשתוק.
