אישה בורחת מבשרה
כמה פעמים קורה שדרמה, מלודרמה, מותחן פשע ומחזמר נפגשים? על פניו זהו סלט משונה וכנראה לא ממש אכיל. אבל איכשהו, הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר ("נביא", "חלודה ועצם"), מצליח לרקוח את כל המרכיבים הללו לכדי טור דה פורס קולנועי מהמם לגמרי. "אמיליה פרז" החדש שלו כבר זכה בפרסי חבר השופטים ואנסמבל השחקנים בפסטיבל קאן האחרון, וכעת פניו אל פרס האוסקר הבינלאומי במרץ. עד אז, מומלץ לכם להניח בצד את החששות מהסגנון הלא שגרתי ומתקציר העלילה המאתגר ופשוט לרוץ לקולנוע לראות אותו.
ריטה (זואי סלדנה) היא עורכת דין מתוסכלת במקסיקו סיטי שיורקת דם כדי להגן על חלאות אלימות. יום אחד היא מקבלת הצעה מסתורית מראש הקרטל האכזרי חואן מניטס. היא תקבל סכום עתק אם תעזור לו להיעלם לתמיד. מתברר שלמניטס יש כבר תוכנית והוא עומד להגשים את משאת נפשו מאז ומעולם – להפוך לאישה. על ריטה לעזור לו למצוא את הרופא שיבצע את ההליך באופן דיסקרטי ולהעביר את אשתו יסי (סלינה גומז) ושני בניו לחוף מבטחים בשווייץ. אלא שארבע שנים מאוחר יותר, מניטס, כעת אישה בשם אמיליה פרז (קרלה סופיה גסקון), מגלה שלא קל להשאיר את חייה הקודמים מאחור.
כן, התקציר של "אמיליה פרז" נשמע כמו משהו שעל פניו יתאים פחות לקהל שמרני. לכן, חשוב להבהיר שלא מדובר בסרט מסוגת הדרמה המגדרית שמלווה את דמות הטרנסג'נדר לאורך תהליכי השינוי הפיזיים והקשיים הפסיכולוגיים והחברתיים. מה שמעניין את אודיאר הוא המשך העיסוק בתֵמת מסע־הגיבור־לשינוי החוזרת כחוט השני בכל סרטיו. ואם עד היום הוא טיפל בה באופן מעודן בתוך מסגרות של דרמה ריאליסטית, הפעם הוא מגביר את הווליום למקסימום נועז ובועט. "גברת, אני מתקן רק את הגוף… אבל לעולם לא אתקן את הנשמה" אומר לריטה המנתח הישראלי שבחרה למשימה (מארק איווניר), ומציג למעשה את המתח שייבחן לאורך הסרט בין השינוי החיצוני שמאפשר למניטס לכאורה לפתוח דף חדש לבין המלחמה על נשמתו שמחפשת גאולה. האם למרות ניסיונותיו הכנים לנטוש את עברו האלים ולכפר על מה שעשה יכול מנהיג הקרטל הרצחני להפוך באמת לאדם אחר? את בחירתו להחצין את השינוי באופן פיזי קיצוני אודיאר עוטף בקווים סגנוניים וז'אנריים הולמים. העלילה מלודרמטית, מפתיעה ומותחת; הצילום וירטואוזי ורווי בצבעים; וקטעי המחזמר, שנעים בין קינטיות אנרגטית לדממה אינטימית הם מקוריים, יצירתיים וסוחפים ומספקים רובד נוסף של כוונה ורגש. כל זה מתווך בידי שלוש השחקניות הראשיות הנהדרות, ובמיוחד גסקון שהיא ליבו של הסרט ומצליחה להיות גדולה מהחיים בסרט כה יצרי, וכן סלדנה, שהתרגלנו לראות בעיקר בשוברי קופות דיגיטליים, ומשחקת את ריטה שהיא הדבק האנושי שמחבר את הכול יחד בעודה מנסה בכל כוח רצונה לעגן אל הקרקע את הסערה התמידית שסביבה.
"אמיליה פרז" אינו מושלם, יש לו בטן קטנה במרכזו שקצת פוגמת במומנטום, וכמה משיריו האינטימיים פחות אפקטיביים. אבל אלו זוטות. היצירה המקורית, המרתקת והמטלטלת הזו היא ההצגה הכי טובה בעיר.
אמיליה פרז צרפת 2024, בימוי: ז'אק אודיאר. 132 ד'
סם המוות
"אמיליה פרז" נוגע באחד הנושאים האפלים והמסוכנים ביותר במקסיקו: קרטלי הסמים הרצחניים. אם מעניין אתכם לצלול לעומקו של העולם המפחיד והמרתק הזה, אין מוצלח מ"סיקריו" הנהדר של דני וילנב לקחת אתכם למסע שכולו אימה. הסרט מ–2015 עוקב אחר צוות משימה מיוחד שתפקידו להסתנן ולהפיל את ראשי הקרטל. אליהם מצטרפת סוכנת FBI זוטרה (אמילי בלאנט) שנאלצת ללמוד בדרך הקשה כיצד לשרוד בעולם ללא חוקים ונטול ערך לחיי אדם.
