נציבות תלונות הציבור על שופטים חייבת להישאר מקצועית ולא פוליטית

ביום שלישי הקרוב (3.12.24) תדון ועדת חוקה, חוק ומשפט בפעם השנייה בהצעת חוק בעלת השלכות חמורות מאוד על עצמאות הרשות השופטת. הצעת החוק, שהוגשה על ידי ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר הועדה, מבקשת להעביר את סמכות מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים מידי הוועדה לבחירת שופטים אל הכנסת. כמו כן, היא מבטלת את הדרישה להיכרות מעמיקה עם מערכת המשפט כקריטריון מפתח למועמדות.

על פי חוק נציבות תלונות הציבור על שופטים, הנציבות בודקת תלונות על שופט "בעניין הנוגע להתנהגותו במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו". אם בירור התלונה מעלה חשד לעבירה פלילית, הנציב מודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה, לשר המשפטים ולנשיא בית המשפט העליון. אם בירור התלונה מעלה חשד לעבירה משמעתית, הנציב מודיע על כך לשר המשפטים ולנשיא בית המשפט העליון. הנציב רשאי, אם הוא מוצא לנכון לעשות כן בעקבות ממצאיו, להמליץ לוועדה לבחירת שופטים לסיים את כהונתו של שופט או להמליץ לשר או לנשיא הרלוונטיים לערכאה הנדונה להביא לוועדה לבחירת שופטים הצעה לסיום הכהונה של השופט.

במשך למעלה משני עשורים, מוסד נציבות תלונות הציבור על שופטים שירת את מדינת ישראל נאמנה כגוף עצמאי ומקצועי. המוסד הזה מבטיח את שקיפות הביקורת על מערכת המשפט ואת אמון הציבור במערכת קריטית זו. אך כעת, הצעת החוק מבקשת לשנות מהיסוד את אופן מינוי הנציב ולפגוע בעצמאותו ובמעמדו המקצועי. מדובר במהלך המהווה פוליטיזציה מוחלטת של המינוי. בשורות אלה אבקש להצביע, בקצרה, על ההשלכות החמורות של ההצעה, ולהתריע מפני קבלתה.

מדוע שינוי זה מסוכן?

ראשית, נציבות תלונות הציבור על שופטים חייבת להיות גוף בלתי תלוי. כל זיקה פוליטית תסכן את מטרת הביקורת: שמירה על סטנדרטים מקצועיים והוגנים במערכת השיפוט. אם הנציב ייבחר על-ידי הכנסת, המינוי יושפע מהאינטרסים הפוליטיים של הרוב הקואליציוני, ולא משיקולים מקצועיים. דמיינו לעצמכם מצב שבו שופט או שופטת צריכים לקבל החלטה בעניין בקשתה של שרה נתניהו להצטרף כקורבן עבירה להליך הפלילי כנגד האזרחים שהעלו זיקוק תאורה מעל ביתו של ראש הממשלה בקיסריה. אם הצעת החוק תתקבל, אותו שופט או שופטת ידעו שהם חשופים לביקורת פוליטית שתגיע לנציבות ותאיים על המשך עבודתם. כך, בהתאם, יקטן הסיכוי שלהם לקבל החלטה עצמאית, נטולת שיקולים פוליטיים. למעשה, יש להניח כי שופטות ושופטים רבים ישקלו בעיקר שיקולים פוליטיים לפני קבלה של כל החלטה או כתיבה של פסק דין. מסיבה הפשוטה שהם יחששו לאבד את משרתם. כתוצאה מכך, יש להניח כי גם ההמלצות והדו"חות שיגיש הנציב יאבדו מאמינותם הציבורית והמקצועית.

שנית, ביטול הדרישה להיכרות עם מערכת המשפט פותח פתח למינויים של מועמדים חסרי ניסיון שיפוטי, שאינם מבינים את מורכבות מערכת המשפט. לא ניתן לצפות מנציב שאינו בקיא במערכת השיפוט לבצע ביקורת אפקטיבית ולספק תובנות מבוססות לשיפור תפקודה.

ההצעה מתיימרת לפתור "בעיה" של ניגוד עניינים, בטענה שוועדה שבה חברים שופטים אינה יכולה לבחור את מי שאמור לבקרם. טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות. ממילא קיים נוהל בנציבות שמונע מנציב להכריע בעניינים בהם קיים חשש לניגוד עניינים אישי. יתרה מכך, הדוחות השנתיים של הנציבות לא העלו כל בעיה במנגנון הקיים.

פגיעה הרסנית במערכת המשפט

ביטול העצמאות של נציבות תלונות הציבור על שופטים הוא חלק מהמהלכים הכוללים לפגיעה בעצמאות מערכת המשפט במסגרת הרפורמה המשפטית, שהקואליציה מקדמת במלוא המרץ, בחסות המלחמה. פוליטיזציה של תפקיד הנציב תוביל לפגיעה קשה בעצמאות הרשות השופטת, באמון הציבור בה ובשלטון החוק בישראל.

על חברי הכנסת להבין: שינוי כה דרמטי, שיש בו כדי לשנות את כללי המשחק ולהפוך תפקיד מקצועי לפוליטי, מחייב דיון מעמיק והסכמה רחבה – לא קידום חפוז שמוכתב על-ידי שיקולים פוליטיים קצרי טווח. עם שיקולים קצרי טווח אלה נמנית, בראש ובראשונה, הבטחת שרידותה של הקואליציה הנוכחית על ידי החלשת עצמאותם של שופטים, שאמורים לבלום ולשמש שומרי סף לפעולות בלתי חוקיות של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.

הכותבת היא מומחית למשפט ציבורי ומרצה בכירה במכללה האקדמית צפת ובקריה האקדמית אונו. הכותבת משמשת כיו"ר משותפת של פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, שפרסם נייר עמדה מקיף בנושא הצעת החוק