ההודעה על העברת מערכת S-300 לסוריה היא איום סרק

ההכרזה של שר ההגנה הרוסי כי רוסיה תעביר מערכות טיליS-300  לסוריה "בתוך שבועיים" עוררה בישראל לא מעט דאגה, אבל בתוך פחות מעשרים וארבע שעות הודיע סרגיי ריבקוב, סגן שר החוץ הרוסי: "נהיה מוכנים לדון עם ארה"ב בכל נושא הנוגע לסוריה, כולל העברת מערכת ההגנה S-300 לידי הצבא הסורי". לא היה דבר צפוי מכך. ההודעה של משרד החוץ הרוסי ותוכנה המיוחד מעידים על המניע העומד מאחורי ההכרזה על אספקת הטילים.

כבר ב-2013 חתמה רוסיה על הסכם להעברת מערכת הנ"מ המתקדמת הזו לסוריה, אבל לא העבירה אותה בפועל לידי אסד עד היום. הסיבה כנראה אינה ההפצרות והבקשות החוזרות ונשנות של נתניהו ורצונו הטוב של ולדימיר פוטין, אלא אינטרס רוסי מובהק. רוסיה יודעת לא פחות טוב מאיתנו שלכל אמצעי טכנולוגי יש תשובה טכנולוגית, ואם לא תהיה לישראל ברירה היא תפצח גם את המערכת הזו. הרוסים מודעים ליכולותיה הטכנולוגיות המובהקות של ישראל, ולא צריך להסביר להם שאם מישהו יכול לפצח אותה, אלה הישראלים.

העברת מערכת הנ"מ הזו לידי סוריה תאתגר את ישראל ותחייב אותה למצוא את הפתרון הטכנולוגי המתאים, אם לא עשתה זאת זה מכבר, מה שיהפוך את המערכת לכלי ריק, חסר משמעות צבאית או מדינית. הרוסים גם יודעים היטב שהפתרון הזה יועבר לאמריקנים, וכך לא רק שהמערכת הזו תהפוך לגרוטאה צבאית, אלא שעצם היכולת לפיצוחה יהווה הישג תעמולתי של ישראל וביזיון רוסי. היא גם תהווה קלף מדיני בידי ישראל והיא תוכל למכור את הפתרון לכל מי שהיא תהיה מעוניינת בטובתו.

כך בדיוק קרה למערכות הנ"מ המודרניות והמתקדמות שסיפקה ברית המועצות לסוריה ערב מלחמת לבנון הראשונה. חיל האוויר הישראלי מצא את התשובה הטכנולוגית למערכת הזו, נטרל אותה, פעל חופשי בשמי לבנון, הפיל עשרות מטוסים סורים והפציץ את הכוחות הסורים בלבנון ככול שעלה על רוחו.

אמנם הרוסים כבר ספקו מערכות כאלה לאיראן, אבל יש הבדל מהותי בין המקרים. המערכות שסופקו לאיראן לא אמורות לעמוד למבחן מיד. האפשרות להפצצה אווירית של מתקני הגרעין האיראני, בין אם על ידי ישראל ובין אם על ידי ארה"ב, עדיין מונחת על השולחן אבל רק שם. ניתן להניח שישראל כבר הקדימה רפואה למכה, ועוסקת בפתרון האיום, אבל כל עוד הוא לא עמד במבחן, וכל עוד הוא לא נוסה בשטח בפועל, מערכת הנ"מ הזו עדיין רלוונטית. לא כך המצב במקרה הסורי. לישראל לא תהיה ברירה וגם אם היא עדיין לא פיתחה פתרון טכנולוגי לאיום, היא תיאלץ לעשות זאת בהקדם. מה שיותר חשוב הוא שהיא תיאלץ גם לבחון את הפתרון בשטח באופן מיידי, ולהוכיח את יעילותו קבל עם ועולם, מה שיהפוך את מערכת ה-S-300 למוצר ששייך לעבר.

אמנם לרוסים יש צורך להראות שרירים מול ביקורת פנימית, אבל לא זה בלבד מה שמניע אותם באיום אספקת הטילים. ההודעה האמורה של סגן שר החוץ הרוסי על נכונותם של הרוסים לדון עם ארה"ב על מכלול היחסים, כולל על אספקת הטילים הללו לסוריה, מסגירה את המניע העיקרי להכרזה על אספקתם. כי מה יש לדון על כך דווקא עם ארה"ב ולא רק עם ישראל? ולמה "לדון עם ארה"ב בכל נושא הנוגע לסוריה", בהזדמנות חגיגית זו, ולא רק על אספקת הטילים הללו?

האיום הרוסי הזה בדבר אספקת מערכת ה-S-300 לסוריה הוא כנראה לא יותר מאשר ניסיון להפעיל לחץ הן על ישראל וכנראה בעיקר על ארה"ב, כדי להפיק ממנו רווחים מדיניים. הוא נראה יותר כעז שהוכנסה למערכת כדי להוציא אותה בהמשך תמורות הישגים מדיניים כאלה או אחרים החשובים לפוטין ונוגעים לנוכחות המוגבלת של ארה"ב בסוריה, ויש כאלה די והותר.