העיתון הליטאי "יתד נאמן" פרסם אתמול מאמר גדול, תחת הכותרת: "חלילה להתגרות באומות". הרקע למאמר הוא מאבקי כוח פנימיים במפלגת יהדות התורה: השר גולדקנופף קרא לחדש את ההתיישבות בעזה, והפלג הליטאי בראשות גפני לא שבע נחת מההכרזה הזו. בתגובה שלפו הליטאים את סיסמתם הנושנה, על האיסור להתגרות באומות העולם ולנקוט יוזמה אקטיבית.
הרפלקס האידיאולוגי הזה של החרדים הזכיר לי סיפור ישן. הפעולה הראשונה שנקטו הנאצים נגד היהודים אחרי עלייתם לשלטון הייתה חרם על עסקים יהודים, ב-1 באפריל 1933. בתגובה תכננה ההסתדרות הציונית להכריז חרם כלכלי על גרמניה הנאצית. כששמע זאת הרב אלחנן וסרמן הוא דיבר בלהט כנגד הציונים, המתגרים באומות בעולם. השיב לו הרב חיים עוזר גרודזנסקי, רבה המיתולוגי של וילנה: "גם עם ישראל הוא אומה, וגם בו אסור להתגרות".
החרדים בישראל מטפחים תמהיל מוזר של כניעות גלותית לצד חוצפה צברית. אם אנחנו עדיין בגלות, אם יהודים צריכים לחיות בפרופיל נמוך, להיזהר לא להרים את הראש ולא להרגיז את הפריץ – איך אפשר להצדיק את ההפגנות הפרועות על כביש גהה ובכניסה לירושלים, את הנאומים המתגרים וגסי הרוח של ח"כ אייכלר, את המאמרים המתריסים והתוקפניים של "יתד נאמן", את הצהרתו של דרעי על בחורי הישיבה הסובלים מ"בעיות של צווים"? כל אלו אינם התגרות באומה?
באותו מאמר שהתפרסם אתמול הפיץ שוב "יתד נאמן" את תיאוריית הקונספירציה המגוחכת של החרדים על השואה: "מי שבקי קצת בהיסטוריה יודע שבגלל נטילת גורלנו בידינו, ועקב תעוזה מטורפת וחוסר חשש להתגרות באומות, צמחה הנוראה שבשואות". התיאוריה המשונה הזו לא רק סותרת את האמת, אלא גם מתגרה ברוב הישראלים. מי התיר לחרדים להתגרות בנו שוב ושוב? האם כך מתנהג מי שמאמין שהוא עדיין יהודי שפוף בגלות?
מספרים שפעם יצאה קבוצה חרדית להפגנה אלימה בירושלים, במחאה על חילול שבת. כאשר באו אחרי ההפגנה לקבל את ברכתו של גדול הדור, הגרי"ז מבריסק, אמר להם הרב בזעף: "אתם ציונים". הם נדהמו: "אנחנו?! אנחנו יצאנו להפגין נגד המשטרה הציונית!". אמר להם הרב מבריסק: "ברוסיה לא הייתם יוצאים להפגין, כי הייתם פוחדים שהשוטרים ישברו לכם את הראש; אתם יצאתם להפגין נגד המשטרה הציונית, כי האמנתם ששוטרים ישראלים רחומים לא יעשו לכם כלום. מה שאומר שאתם מאמינים במדינה ובמוסדותיה; אתם ציונים".
הרב מבריסק ידע היטב מה הוא אומר. ההשתבללות המיתממת לתוך סיסמת "אסור להתגרות" הופכת מגוחכת כשהיא מלווה בשחצנות מגזרית ובבריונות בוטה. החרדים אינם המגזר היחיד בישראל שנוטה להתנהגות אגרסיבית. למרבה הצער, כמעט כולנו נוטים ליפול לבור הזה. אך החרדים הם המגזר היחיד שבמקביל להתנהגות תוקפנית וגסת רוח מנסה לטפח מצג שווא של פרופיל גלותי נמוך.
יש תכונות שכדאי ללמוד מהצבריות הישראלית; הבוטות האגרסיבית אינה אחת מהן. זהו אחד החסרונות שלנו, מחלת ילדות שאפשר לקוות שנתבגר ממנה. אבל אם כבר החרדים מתעקשים לספח דווקא את התכונה הזו, אין שום היגיון שיבטאו אותה רק במלחמות היהודים, במאבקים הפנימיים בין מגזרים בישראל. אתם מאמינים בעדינות גלותית? אנא היו יותר נחמדים גם כלפינו. אתם מעדיפים אגרסיביות תקיפה? אם כך, בואו איתנו לגולני.
