בנאומו האחרון של מזכ"ל חיזבאללה הטרי נעים קאסם, הוא ציטט סקר מן העיתונות הישראלית, לפיו "61% מהישראלים הודו בכך שישראל לא ניצחה". קאסם מודע לתבוסה הטקטית והאסטרטגית שספג הארגון שבראשו הוא עומד, אבל באותה המידה הוא מודע להצלחותיו בשדה הקרב התודעתי.
מאז ה-7 באוקטובר מדינת ישראל מתמודדת עם מלחמה רב-זירתית ורב-ממדית המתרחשת בשדה הקרב הקינטי ובשדה הקרב התודעתי. במקביל לשיגור טילים וכטב"מים, ציר ההתנגדות משגר לציבור הישראלי מסרים שמכוונים לזרוע פחד, כעס וייאוש, כדי לפגוע ביכולת העמידה של הציבור וברצון הלאומי-חברתי להמשיך ולהילחם. בעקבות הסכם הפסקת האש בצפון, הלחימה בשדה הקרב צומצמה, לפחות לעת כתיבת שורות אלו. עם זאת, הלוחמה התודעתית ממשיכה במלוא עוזה ונותנת את אותותיה על חוסנה של החברה בישראל.
מדד החוסן הלאומי מושפע בראש ובראשונה ממספרי ההרוגים, מירי הטילים והפיגועים, החטופים שעדיין בעזה וכלל הקשיים הנלווים למלחמה שסופה אינו נראה באופק. עם זאת, הלוחמה התודעתית של האויב מעצימה את אותן תחושות קשות ופוגעת ביכולתו של הציבור להבין את תמונת המצב האסטרטגית האמיתית.
להצלחת מאמצי ההשפעה של ציר ההתנגדות אחראים מספר גורמים ובראשם שליטתן של הרשתות החברתיות בעולם המידע והתודעה. הצורך האנושי של כל ישראלי וישראלית לקבל תמונת מצב עדכנית ולהבין את המציאות הכאוטית של מלחמה עצימה ומתמשכת, גורם לרבים לצרוך מידע בזמן אמת בעיקר ברשתות החברתיות. הצריכה ברשתות עלתה גם בעקבות הירידה באמון הציבור בתקשורת המסורתית, העלייה בדומיננטיות של משפיעני הרשת ואי-ניטור תכנים קשים בפלטפורמות כמו טלגרם וברשת X (לשעבר טוויטר) שהפכו למקורות מידע ראשוניים.
מכיוון שהמסרים של ארגוני הטרור מופצים דרך ערוצים וחשבונות המזוהים עמם, רק מי שעוקב באופן קבוע ודובר את שפת האויב ייחשף אליהם. למרות זאת, ישנו מספר לא מבוטל של פעילי רשת ישראלים ומעל כולם מנהלי ערוצי טלגרם, שמאז תחילת המלחמה דואגים להדהד את סרטוני ההפחדה והאיומים של איראן ושלוחותיה. גם מי שלא נמצא בטלגרם או ב-X, סביר להניח שיצפה במידע, כשהוא לרוב מועתק ומועבר לקבוצות וואטסאפ ומשם בכינון ישיר לתודעה של כמעט כל אזרח ישראלי.
ערוצי הטלגרם הזוכים לפופולריות רחבה בעיקר בשל מיידיות המידע שהם מספקים, מהווים מקור מרכזי להפצת מידע קשה, מסית ושקרי. אותם ערוצים דואגים לשתף באופן קבוע מסרי לוחמה פסיכולוגית הכוללים בעיקר סרטוני פגיעה בחיילים ובציוד צה"לי, תצוגות יכולות של ואיומים של איראן, חמאס וחיזבאללה. מנהלי הערוצים המונעים מהצורך לצבור כמה שיותר עוקבים, מיכולת ההשפעה שלהם קהלים עצומים וגם לעתים מהכנסה דרך פרסומות, מודעים לכך שככל שהתוכן יהיה יותר מפחיד ומכעיס, הוא יגרור יותר צפיות ויותר תגובות ושיתופים.
כדי להגביר את התחושות האלו, כותבי התוכן מוסיפים לסרטונים ולתמונות סגנון טקסטואלי מעורר חרדה כמו: "סרטון קשה לצפייה", "התייעצות ביטחונית דרמטית", "אירוע חריג בדרום" ועוד. ישנם ערוצים ופעילי רשת המונעים גם מתוך אג'נדה פוליטית ודואגים למסגר את המידע שיתאים לדעותיהם ולקהל העוקבים. הם עושים זאת בעיקר על ידי האשמה והסתה כנגד ציבורים שלמים וערוצי תקשורת, ובכך מלבים את השנאה בין ימנים ושמאלנים, חרדים וחילונים, ערבים ויהודים ופוגעים בלכידות ובחוסן הלאומי. בולטים במיוחד אותם מובילי רשת המגמדים את הצלחות צה"ל ומאשימים את הפיקוד הבכיר, או יחידות כמו דובר צה"ל וחיל האוויר בשמאלניות יתר, ולו רק לשרת אג'נדה פוליטית שתספק את יצר קהל העוקבים.
ייתכן מאוד שמפקדי יחידות ההסברה של איראן, חיזבאללה וחמאס מתמוגגים כשהם קוראים את התוכן המופץ ברשתות החברתיות בישראל. היכולת של האויב להבין את אופייה של החברה הישראלית וחולשותיה, מסייע לו כל העת להכין תכנים שזוכים להפצה ומשתכפלים מעצמם בתוך הרשתות בישראל, כסוס-טרויאני דיגיטלי.
שלא כמו בשדה הקרב, בעולם המידע כל אזרח ואזרחית ישראלית יכולים לקחת חלק במאבק התודעתי. כדי לעשות זאת יש קודם כל לייצר מודעות לנושא לוחמת המידע הרשתית ולהימנע מחשיפה לאותם ערוצים ולתוכן ברשתות החברתיות המפיצים את תעמולת האויב. בנוסף, למרות שהדבר הפך לקלישאה ואולי כבר בלתי אפשרי ליישום, יש להימנע מהדהוד מסרי הפרדה ושיסוע פנים חברתי, כשאלו כוללים גם את טרנד ההשוואות מאיזה קבוצה חברתית נפלו יותר חללים. כדי להתמודד עם הצורך בפיזור ערפל הקרב, כדאי להיצמד לדיווחים של התקשורת הישראלית ודובר צה"ל. לבסוף חשוב לזכור שהצלחות במלחמה לא נמדדות בגובה פטריית העשן העולה מהדאחייה, אלא ביכולת למנוע מהאויב להשיג את מטרותיו ואת הסיבות לשמן פתח ב"סופת אל-אקצא".
