ארץ שלוות השחר, כך מכנים הקוריאנים את ארצם. ואומנם, ניסיון ההפיכה המשטרית בסיאול התרחש בערב, בין שלישי לרביעי, וסוכל עוד לפני עלות השחר. הנשיא שמאס ברעיון הדמוקרטי נאלץ לחזור בו באישון ליל אחרי שהפרלמנט המקומי הצביע נגדו ברוב מוחץ של 190 מתוך 300. גם בין חברי מפלגת השלטון רבים הצביעו נגד. המשמעת הקואליציונית שם לא משהו. כוחות הצבא שניסו לפרוץ לפרלמנט התקפלו. לילה של סיוט לאומי הסתיים ללא שפיכות דמים.
כשעלעלתי שלשום וירטואלית בעיתון "קוריאה פוסט" התרשמתי מהאיפוק הפובליציסטי. גנרל במיל' צ'ון אין־בם, אולי המקבילה של עמוס ידלין שלנו, כתב בכאב על אירועי "הפיכת שש השעות", אולם בלי טיפת ארס. גם הרטוריקה החדשותית בעיתון הייתה צמחונית ביחס לחומרת האירועים. המילה הכי קשה הייתה "מזעזע". אצלנו בעיתונים וברשתות זורמים נהרות משטמה עוצמתיים פי כמה גם בלי שצה"ל ינסה לפזר בכוח את הכנסת על פי הנחיית נתניהו. ייתכן שהזעזוע ממה שקרה או כמעט קרה שם הנמיך את הלהבות הרטוריות בארץ שלוות השחר. הקוריאנית שלי לא מספיק טובה כדי לחוות דעה נחרצת בנדון.
ממשלת הימין בזה לפחדים של האופוזיציה, בפרקליטות ובלשכת היועמ"שית בזים לממשלה ולחסידיה. שני הצדדים שוב מותחים גבולות עד סף התפוצצות
האם יש סיכוי שממשלת נתניהו תבטל פה פעם את הדמוקרטיה, כפי שטוענים יריביו? אין בדל סיכוי או היתכנות. מעולם לא היה. מאחורי ניסיון הרפורמה המשפטית של יריב לוין עמד רצון כן לטייב את הדמוקרטיה, לא דחף דיקטטורי. אך כידוע, גם כוונות טובות עלולות להוביל לגיהינום, במיוחד כשהן מיושמות בשלומיאליות, תוך התעלמות מפחדיו של הצד השני. ממשלת הימין הנוכחית בזה לפחדים של האופוזיציה, בפרקליטות ובלשכת היועמ"שית בזים לממשלה ולחסידיה. המילה "שערורייה" קטנה על אופן מעצרו השבוע לחקירה של נציב שב"ס, או הפשיטה בחודש שעבר על לשכת רה"מ בעקבות שמועת שווא על זיוף פרוטוקולים.
פרקליטו ורעייתו של נצ"מ אבישי מועלם ממחוז ש"י, שנעצר אף הוא השבוע, טענו שכמעט התפתחו חילופי אש בינו לאנשי מח"ש שעצרו אותו ליד ביתו. מועלם חשב שמדובר במתנקשים. האירוע המבעית הזה הוא משל לתוצאות האפשריות של ההתנגשות הכוללת בין שני המחנות הניצים פה, ולמה שעלול לקרות בארץ אם הם ימשיכו כך. ישראל טובעת בתוך ים של רפש עצמי ושנאה הרסנית מתוצרת בית. כמו קוריאה הדרומית היא מתמסרת שוב למריבות פנימיות למרות האויב המסוכן בשער. שני הצדדים מותחים גבולות עד סף התפוצצות. מצד אחד הממשלה, מצד שני היועמ"שית, בג"ץ וחסידיהם הנלהבים בתקשורת. כולם פילים בחנות חרסינה.
שלמה קרעי, שר התקשורת והפלגנות, החתים השבוע 13 שרים על מסמך להדחת היועמ"שית, ושפך עוד שמן ללהבות. נקודת האור: רוב השרים לא חתמו. הם כנראה מודעים למחיר הלאומי של מהלך הדחה שכזה. עצוב ש־13 שרים לא הבינו. יש להם כל כך הרבה מה להספיק בשנתיים הקרובות, ביו"ש או במטולה לדוגמה, גם בשיקום צה"ל, אך היצר הרע גורר אותם למצולות הקטטה עם מערכת המשפט והתביעה הכללית. ענף הביטוח הסיעודי קורס, והם עסוקים בקידום חוק שיגעוני שיאפשר לכל רב"ט בצה"ל ליצור קשר ישיר עם לשכת ראש הממשלה ולהציף אותה במסמכים סודיים ביותר. מיותר כמעט לציין שנתניהו לא ממש זקוק לעזרה שכזאת. בזמן הקרוב מוטב שהוא יסתפק בקריאת הכתובת על הקיר, אבל גם לכך ספק אם יש לו זמן. מיום שלישי ועד סוף החורף לפחות הוא צפוי לבלות על דוכן העדים. לבית המשפט שדן בעניינו הייתה הזדמנות לתפקד כמבוגר אחראי ולדחות את העדות עד אחרי המלחמה, אבל גם הוא בחר בסוף להיות פיל.
