המצב המתפתח בסוריה מחייב בחינה מחודשת, במיוחד לגבי ההשלכות שלו על ביטחונה של ישראל ועל יציבות המזרח התיכון הרחב. סוריה הפכה למוקד להתגברות המאבק הסוני-שיעי, התפתחות בעלת השלכות אזוריות עמוקות. בעוד שהיחלשות ההשפעה האיראנית מהווה יתרון אסטרטגי פוטנציאלי לישראל, היא מביאה במקביל אי יציבות מוגברת באזור הפכפך.
גורם מרכזי בסכסוך הסורי הוא השחיקה ההדרגתית של משטרו של הנשיא בשאר אסד, המונעת על ידי עלייתם של פלגים צבאיים סונים. שינוי זה מערער ישירות את האסטרטגיה ארוכת השנים של טהרן, של שמירה על ציר כוח שיעי המשתרע מאיראן דרך עיראק וסוריה ואל לבנון.
מבחינה היסטורית, משטר אסד שימש בסיס להשפעה האיראנית, בין היתר בשל תפקידו של חיזבאללה בדיכוי האופוזיציה הסונית. עם זאת, המכות הנחרצות של ישראל נגד חיזבאללה בלבנון הפחיתו משמעותית את יעילותה של הברית הזו. העצמת הכוחות הסוניים בסוריה לא רק מחלישה את אסד אלא גם משבשת את השאיפות ההגמוניות הרחבות יותר של איראן, עם הדהוד פוטנציאלי בשטחים אחרים המושפעים מאיראן, כמו עיראק.
חוסר האיזון הגיאופוליטי בין הרוב הסוני והמיעוט השיעי ברחבי המזרח התיכון מדגיש את השבריריות הטבועה בדומיננטיות של איראן. במשך עשרות שנים, עיראק בפיקודו של סדאם חוסיין תפקדה כמעוז נגד ההתפשטות השיעית. הפלת חוסיין, בהובלת ארה"ב במהלך מלחמת המפרץ השנייה, יצרה ואקום כוחני, שאפשר לאיראן לבסס את עצמה אזורית. הכשלים הנוכחיים בשליחות האיראנים בסוריה ובלבנון מסמנים היפוך של מסלול זה, עם השלכות משמעותיות על עתידו של האזור.
עבור ישראל, ההתפתחויות הללו הן הזדמנות ואתגר. מצד אחד, שיבוש קווי האספקה של איראן לחיזבאללה מצמצם איום גדול. מצד שני, פיצול סוריה מכניס סכנות חדשות. כוחות סונים, רבים מהם שרידי דאעש, מחוזקים בניצחונותיהם, מכוונים יותר ויותר לפלגים השיעים ובני בריתם, כולל משטרו של אסד. האלימות העדתית הזו הפכה את האזור למעין קופסת בעירה, המחייבת את ישראל להגביר את ערנותה, במיוחד לאורך הגבול הצפוני.
תחת אסד, ישראל התמודדה עם אתגרים עקביים מההשפעה האיראנית, אך יכלה להסתמך על מידה של יציבות. הקריסה הפוטנציאלית של משטרו של אסד, לעומת זאת, עלולה להוביל את האזור לכאוס. חוסר יציבות שכזה עשוי לחייב פעולה מקדימה של ישראל לאבטחת גבולותיה, שעשויה לכלול תמרון בשטחי סוריה, אם תידרש לכך כדי להגן על אזרחיה.
הסכסוך המתמשך מסמל היערכות מחודשת רחבה יותר במזרח התיכון, שכן הרוב הסוני משקם את עצמו נגד המיעוט השיעי. השינוי הזה יביא הכל מלבד שקט ושלווה. העימותים האלימים בין הפלגים הסונים והשיעים גרמו לעקירה אוכלוסיות ברחבי האזור, כאשר סוריה משמשת חלוצה במציאות זו.
התפקיד של ישראל
בתוך הכאוס הזה, ישראל מתגלה כמעוז ייחודי של יציבות. בעוד מדינות שכנות מתמודדות עם שפיכות דמים ורדיפות, ישראל מספקת מקלט לאוכלוסיות מגוונות, כולל מוסלמים, נוצרים, דרוזים ומיעוטים אחרים. מציאות זו מדגישה את החשיבות האסטרטגית וההומניטרית של שמירה על ביטחון ישראל, לא רק עבור האוכלוסייה היהודית אלא גם עבור הקהילות הפגיעות האחרות של האזור, לרבות האוכלוסיות המוסלמיות, הדרוזיות והנוצריות שלנו, שנמצאות גם הן בסכנה מהכוחות הסונים בסוריה.
האסטרטגיה הביטחונית ארוכת הטווח של ישראל חייבת לטפל גם בחוסר היציבות בלבנון ובעזה. המצב ההפכפך בדרום לבנון מחייב נוכחות ישראלית מתמשכת כדי למנוע את התחדשות האיומים מצד חיזבאללה וקיצוניים סונים. אין מדובר בפעולת כיבוש אלא באמצעי הגנתי להבטחת בטיחות צפון המדינה. הניצול של דרום לבנון ועזה על ידי איראן כשלוחות בציר הכוח שלה חייב להנחות את הצעדים הבאים של ישראל עבור האזור כולו.
המזרח התיכון עובר שינויים עמוקים וישראל חייבת להסתגל כדי להבטיח את עתידה. הסכסוך הנוכחי בסוריה עשוי להפוך את החזרת השליטה על עזה ודרום לבנון לבלתי נמנעת, לא רק כצורך אסטרטגי אלא גם כגורם מרתיע נגד מי שמבקש לערער את יציבות המדינה היהודית.
בעוד שישראל אינה יכולה להכתיב את הדינמיקה הרחבה יותר של האזור, היא נשארת איתנה במחויבותה להגן על אזרחיה ולשמור על יציבות בתוך הכאוס הגובר. המדינה היהודית עומדת כמגדלור של חוסן, מוכנה לנווט את האתגרים של נוף גיאופוליטי משתנה תוך שמירה על הקהילות המגוונות בגבולותיה.
בעידן המחודש הזה של מאבקי כוח במזרח התיכון ובריתות משתנות, תפקידה של ישראל נותר מרכזי, המגלם חוזק ויציבות באזור רצוף אי ודאות.
