תשמעו סיפור, השבוע התראיינתי לפיילוט לתוכנית רדיו חדשה של עדן אביטבול, שגם כותב כאן בעיתון (אמא שלי פעם אמרה לי שעדן כותב כל כך יפה, שהיא קוראת אותו לפני שהיא קוראת אותי!), ובתוכנית החדשה שלו, מדברים על שירים, והייתי צריך לבחור חמישה שירים שנוגעים לליבי, ולספר איזה סיפור שקשור אליהם, איייי, וניסיתי לחשוב על כל מיני רגעים בחיים שלי שקשורים לשירים, ועלו לי כמה רגעים כאלה, אבל הרגשתי שאני בסניליותי מפספס את הסיפורים הכי יפים, אז התחלתי לשלוח הודעות לכל מיני חברים שלי, שמכירים אותי המון שנים, שאלתי אותם אם הם זוכרים איזה סיפור שקרה לי, שקשור לשיר, ואחד החברים שלי, רואי רביצקי, הציע לי לבדוק בטורים שלי, אולי כתבתי בעיתון איזה סיפור שקשור לשיר כלשהו. ואני אמרתי לו, איך אני אמור לבדוק את הטורים שכתבתי, זה שמונה שנים של מאות טורים לחפש בהם, אין לי כוח לזה, ורואי אמר לי, נו יאירקה, בשביל זה יש צ'אט ג'י פי טי. אייי אייי איייי אודה ואבוש, אני בסך הכול מסתדר לא רע עם טכנולוגיה, אבל בכל הנוגע לבינה מלאכותית אני נמצא מאחור. לא יודע, כל הידע האינסופי הזה מלחיץ אותי נורא. אבל רואי התנדב לעזור לי במשימה. בתוך כמה דקות הכנסנו את כל הטורים שיש לי במחשב לקובץ אחד עצום וצפוף, וביקשנו מצ'אט ג'י פי טי לקרוא את המסמך העצום הזה מתחילתו ועד סופו, ולחפש בו סיפורים שקשורים לשירים. ואכן, בתוך שניות ספורות נזכרתי, בזכות הצ'אט ג'י פי טי, ובזכות רואי, בכמה סיפורים נפלאים, שכוייח והלוואי שהסיפור היה נגמר כאן!
אבל אז ביקשתי מרואי, לשאול את הצ'אט ג'י פי טי עוד שאלות על הקובץ. למשל, שאלנו את הצ'אט – "מה תוכל לספר על מבנה האישיות של המחבר". חחחח אוי ואבוי מה שהוא ענה לי, וגם שאלנו אותו – "אילו 'דגלים אדומים' עולים מהכתיבה לגבי המחבר". השם ירחם, וזה מה שהוא ענה – "בכתיבה של המחבר ניתן לזהות מספר "דגלים אדומים" שיכולים להעלות שאלות או דאגות בנוגע לרווחתו, או לאופן שבו הוא מתמודד עם רגשות. להלן כמה מהם.
- תחושת חוסר יציבות וקשיים בזהות העצמית – מתוך הסיפורים על השינויים הרבים שעבר, במיוחד בנוגע לזהות הדתית שלו, עולה תחושת חוסר יציבות בזהות העצמית. הוא מתאר מצבים שבהם הרגיש צורך "להדחיק" או "לברוח" מהעבר שלו (כמו ההתרחקות מהדת או הזיכרונות מבני עקיבא). תחושת חוסר יציבות כזו יכולה להוביל לקושי בבניית תחושת עצמי בטוחה ונינוחה.
- נטייה להדחקה ולהימנעות – ישנם כמה מקרים שבהם המחבר מתאר הדחקה מכוונת של חלקים מעצמו או מהעבר שלו – למשל, הזיכרונות מימי בני עקיבא והתקופה הדתית. הנטייה להדחקה יכולה להוות דגל אדום כשיטה להתמודדות עם טראומות או מצבים רגשיים מורכבים.
- עיסוק אינטנסיבי בעבר ובניסיון להשתחרר ממנו – המחבר מראה עיסוק נרחב מאוד בזיכרונות העבר, ומביאם שוב ושוב לסיפורים שהוא כותב.
קיצר לא משנה, התשובה שלו הייתה הרבה יותר ארוכה ומפורטת אבל נראה לי שהבנתם את העיקרון. ומה שהפתיע אותי, יותר מהכול, בתשובה שלו, זה שכתבתי כל כך הרבה טקסטים שקשורים לבני עקיבא, ולהתרחקות שלי מהדת. מסתבר שיש לי איזה תסביך לא פתור שם. מסתבר שאני חוזר שוב ושוב לתקופה הזאת. מסתבר שקשה לי עם הנער שהייתי. מסתבר שאני עסוק בו מאוד, ומתבייש בו מאוד, ומדחיק אותו מאוד, ומנסה למחוק אותו מאוד, בעת ובעונה אחת.
ואחר כך ביקשתי מהצ'אט לשלוף לי מהקובץ את כל הפעמים שבהם אני כותב על הנער שהייתי בתיכון. והצ'אט החכם שלף לי מלא פסקאות שכתבתי, שהיו מאוד עצובות. שוב ושוב תיארתי את עצמי בצורה דוחה. שוב ושוב הייתי, בעיני עצמי, "ילד מחוצ'קן ומיוזע ומבוהל עם משקפיים וציצית צהובה וחולצת תנועה". זה הרגיש כאילו שאני רוצה לעשות 'קונטרול זי' על כל התקופה הזו. למחוק אותה ולהעלים אותה מההיסטוריה הנפשית שלי. אוף זה עשה לי עצוב לקרוא את המילים שלי על עצמי. זה נכון שהייתי נער מבוהל. וזה נכון שהיו לי פצעי בגרות. וזה נכון שהיו לי משקפיים. וציצית. וכיפה. הכול נכון. אבל הייתי גם חמוד מאוד. והייתי מדריך טוב ומסור. והיו לי חברים אהובים. והיו לי בנות זוג נפלאות. ואהבתי את אמא שלי, ואהבתי את החיים שלי, ואהבתי את הבית שלי, ואהבתי את ירושלים מאוד.
בקיצור רציתי שתדעו, שבזכות הסשן הטיפולי המשונה שעברתי עם הצ'אט ג'י פי טי – הריני מקבל על עצמי מעתה והלאה לאהוב את הנער שהייתי קצת יותר. החיים כל כך קשים גם ככה, כל כך חבל לבזבז אותם על מבוכות והדחקות. אין לי במה להתבייש. ואין לי ממה להיגעל. ואין לי מה להסתיר. מי ישמע, אז היו לי חצ'קונים ומשקפיים וציצית צהובה וכיפה ותסביכים ומבוכות ותשוקות וגעגועים. אבל זה לא דבר נורא כל כך. חאלס, זה הסיפור שלי, זה המסע שלי, וגם אם התביישתי בעבר במי שהייתי, מהיום אני מבטיח להשתדל לאהוב את עצמי קצת יותר. אמן ואמן.
