יתרות מטבע החוץ של בנק ישראל עמדו בחודש ספטמבר על 220 מיליארד דולר, סכום שיא של כל הזמנים. רק לפני עשור, היתרות הללו הסתכמו בסכום "צנוע" של פחות מ־80 מיליארד דולר.
מדוע בנק ישראל מחזיק בכל כך הרבה דולרים? לרכישת הדולרים, ומטבעות זרים נוספים, יש שתי סיבות עיקריות: הראשונה היא "מילוי המחסנים" במטבע־חוץ לצורך חיזוק האיתנות הכלכלית של המדינה בעיתות משבר, והשנייה היא רצון למנוע שינוי חד ביחסי השקל והדולר.
מה זה אומר? נתחיל בסיבה הראשונה. מדינת ישראל, בדומה למדינות רבות אחרות, מגייסת כסף באמצעות לקיחת הלוואות. רוב ההלוואות הללו נלקחות במט"ח, ומוחזרות בתשלומים לאורך שנים. בנוסף, מדינת ישראל מייבאת מחו"ל מדי חודש סחורות שונות ומגוונות בעלות לא מבוטלת. התשלומים לחוב החיצוני הזה מופקים מהייצור המקומי, שנעשה בשקלים.
בתרחיש כגון מלחמה, משבר כלכלי עולמי או כל קטסטרופה אחרת, עלול המטבע המקומי לחוות פיחות חריף – ערך השקל יורד, ומנגד ערך הדולר עולה. המשמעות היא שבמקרה כזה מדינת ישראל צריכה לשלם הרבה יותר כדי לכסות את החוב החיצוני שלה, וכן לשלם הרבה יותר עבור הייבוא. מטרת היתרות הדולריות שבנק ישראל מחזיק היא לסייע במימון החוב הזה, לאפשר המשך ייבוא סדיר למשך כמה חודשים לפחות, ולהגן על המצב הפיננסי במקרה של פיחות חד בשקל (באמצעות ויסות שער המטבע). "הר הדולרים" משמש למעשה כנשק בידי הבנק המרכזי לאירועי קיצון.
לא מדובר בתרחישים תיאורטיים בלבד. בתחילת המלחמה נחלש השקל בחדות, ובעקבות זאת מיהר בנק ישראל להכריז על מכירת כ־30 מיליארד דולר מיתרות המט"ח שלו, כדי להגדיל את ההיצע של הדולר ולהוריד את מחירו מול השקל. זה עובד כמובן גם הפוך: בתחילת שנת 2021, בעקבות צניחה של המטבע האמריקני מול השקל – מציאות שגרמה לנזק כלכלי גדול עבור היצואנים (שמקבלים את הכנסתם בדולרים, אבל משלמים את ההוצאות בשקלים) – החליט בנק ישראל להתערב, והצהיר כי במהלך 2021 הוא יקנה כ־30 מיליארד דולר. המטרה הייתה להגדיל את הביקוש למטבע האמריקני, ולהעלות את ערכו מול השקל.
בנק ישראל אומנם לא רכש דולרים לאחרונה, אבל היתרות הללו מושקעות באפיקים שונים – מפיקדונות נושאי ריבית ועד השקעות בשוקי ההון (הנתח העיקרי). אלה הניבו תשואה נאה והעלו את היתרות, על רקע הריבית הגבוהה והעליות בשווקי העולם ובעיקר בארה"ב.
מאיפה יש לבנק ישראל כל כך הרבה כסף לרכוש מט"ח? התשובה היא: בעיקר מאיתנו. לבנק ישראל אין ממש כסף משלו. בכל חודש מנפיק הבנק המרכזי איגרת חוב לתקופה של שנה. האיגרת הזו נקראת מק"מ (מלווה קצר מועד), ובאמצעותה הוא מגייס מהציבור כספים ומעניק להם בתמורה ריבית. נכון לסוף שנת 2023, סך ההתחייבויות של בנק ישראל בגין אותם מק"מים עמד על כ־300 מיליארד שקל. סכום דומה מופקד בבנק ישראל על ידי הבנקים, או ליתר דיוק – הבנקים לוקחים את הכסף שלנו, שרובו שוכב בעו"ש, ומפקידים אותו בבנק ישראל. בדומה לריבית שמעניק המק"מ, גם הבנקים נהנים מריבית נאה שמעניק להם בנק ישראל בגין ההפקדות הללו (כן, הם עושים קופה על הכסף שלנו בלי לשלם לנו כמעט כלום, אבל זה נושא לטור אחר). כלומר, אם נסכם: כמעט 600 מיליארד שקל מיתרות המט"ח, מקורם בכספי הציבור.
אולי שאלת השאלות היא: מדוע לא להשתמש ביתרות המט"ח לטובת כיסוי הגירעון שנוצר על רקע המלחמה? אגב, זו לא פעם ראשונה שהסוגיה הזו עולה. אחרי משבר הקורונה וההוצאות הגדולות שנלוו אליו, נוצר גירעון ממשלתי לא קטן של כ־150 מיליארד שקל. גם אז עלתה השאלה מדוע לא להשתמש ביתרות ששוכבות בבנק ישראל, שהיו שוות אז כ־650 מיליארד שקל.
התשובה היא שליתרות יש מטרה מוגדרת כפי שכבר פירטנו, והיא להציג חוסן כלכלי ולשמש כמקור בעת חירום. בנוסף, בנק ישראל הוא גוף עצמאי, ועצמאותו אף מעוגנת בחוק מיוחד. קיים חשש שאם יתחילו להעביר יתרות לממשלה על כל צורך שיצוץ, הדבר יהפוך ל"משאבת כספים" – בהתחלה 10 מיליארד, אחרי זה עוד 10 וכן הלאה. לכן יש הפרדה בין המקורות הכספיים של הממשלה ובין הכספים שבשליטת בנק ישראל. ובכלל, גם כספי בנק ישראל מקורם כאמור בהלוואות שגויסו, ואם מדינת ישראל צריכה כסף – היא יודעת היטב איך לגייס אותו בעצמה.
ד"ר אדם רויטר: "אם בשיא ההתקפות מאיראן הדולר לא עבר את ה־,3.8 אז עכשיו, כשמדינת ישראל מפגינה חוסן, ודאי שהשקל במגמת התחזקות"
ואחרי שסיפקנו את ההסברים, חשוב לומר גם את זה: במציאות של משבר קיצוני, אי אפשר להצטדק מאחורי ההסברים השבלוניים. בהחלט ראוי שבנק ישראל ישתמש בכספים הללו גם כדי לסייע לצמיחה והתחזקות המשק. זה לא חייב לבוא לידי ביטוי בכיסוי הגירעון, אבל יש דרכים נוספות לסייע. למשל בהשקעה של כמה מיליארדים בפיתוח ההייטק, קטר הצמיחה של המשק הישראלי, או בהקמת קרן סיוע לתעשייה. האם לבנק ישראל תהיה ראייה קצת יותר רחבה מעבר להר הדולרים?
הסיכון יורד, השקל עולה
הסכם הפסקת האש והניצחון בחזיתות הצפון והדרום, הובילו לראשונה מאז פרוץ המלחמה להתחזקות משמעותית של השקל. מאז 20 בנובמבר, השקל התחזק בכמעט 3% מול הדולר. ביחס ליורו, ההתחזקות חדה אף יותר. תחזיות שסיפקו השבוע בנקי השקעות גדולים בחו"ל, העריכו כי השקל צפוי להתחזק בכ־5־8 אחוזים נוספים במהלך החודשים הקרובים.
"בממוצע נע, שנה אחורה הדולר היה סביב 3.73, ביורו זה מעל 4", מציין ד"ר אדם רויטר, יו"ר חברת "חיסונים פיננסים" וחברת הפינטק "הדג'וויז". "אם הדולר ירד עכשיו מאותו שער בכ־8%, זה אומר ירידת אינפלציה של אחוז־אחוז־וחצי בחישוב שנתי, זה המון. אפילו אחוז אחד זה המון".
רויטר מדגיש כי מדובר אומנם בהערכות בלבד, אבל בהחלט יש בהן ממש. "כולם מבינים שיש ירידה גדולה בסיכון הגיאופוליטי. אם בשיא ההתקפות מאיראן הדולר לא עבר את ה־3.8, אז עכשיו, כשמדינת ישראל מפגינה חוסן והכרענו את החזית גם בצפון וגם בדרום, ודאי שהשקל במגמת התחזקות". ההערכה הזו תלויה כמובן בהתפתחות בשטח וברגיעה, אבל ככל שהיא תתממש, תהיה בכך בשורה גדולה למשק הישראלי ולמשקי הבית בפרט. התחזקות השקל תביא כאמור לירידה באינפלציה, ובעקבותיה צפויה לרדת גם הריבית – בשורה משמעותית לכל נוטלי המשכנתאות ושאר ההלוואות, שגם כך צפויים לחוות הכבדה מהגזרות הכלכליות שצפויות לנו ב־2025.
אז מתי באמת נרגיש את זה בכיס? אומנם כששער הדולר עולה היבואנים ממהרים להעלות מחירים, אבל כשהוא יורד הקצב הרבה יותר איטי. אגב, זו עוד אינדיקציה לחשיבות של תחרות – ככל שיש יותר תחרות, היחלשות הדולר מתגלגלת מהר יותר לצרכנים. בכל מקרה, ככל שלא יהיו הפתעות בדרך, הצפי הוא שכולנו נרגיש את ההקלה כבר בעוד חודשים ספורים.
