דורון פישלר, מהפודקאסטרים המוצלחים בישראל, מצא את הנוסחה המדויקת להעברת תכנים מעמיקים באופן נעים, מוסבר וחינני. לא בכדי הוא מככב כבר שנים ברשימות ההסכתים המואזנים עם הסכתו "התשובה".
כעת, הוא מוציא לאור לראשונה ספר ומנסה לשכפל את ההצלחה. הפורמט ייחודי, אך האם זהו ספר העומד בפני עצמו? שכתוב של פרקי הסכת שמוגשים בצורה כתובה? יצור כלאיים? התשובה מורכבת. הגדרת קהל היעד לא לגמרי ברורה. באתר הספר מוצגת השאלה האם הספר מתאים לילדים, והמענה הוא "בדיוק כמו 'התשובה' – 'אני יכול להסביר' לא נועד במיוחד לילדים, אבל יש ילדים סקרנים שאוהבים אותו". מצד אחד כריכת הספר ואף הספר עצמו מלווים באיורים חמודים שמנגישים אותו לצעירים. מאידך, הנגשת התכנים ובחירתם אינן מכוונות דווקא לצעירים. הנושאים שבהם פישלר בוחר להתרכז הם כאלו שבדרך כלל מעניינים חובבי טריוויה ואנשי ספר. הבעיה היא שאם מדובר במבוגרים הם ימצאו פחות חידושים בדבריו, ואם יהיו אלה צעירים וסקרנים, הרי שהם לא יצליחו ליהנות מחלק מהעקיצות וההתחכמויות שפישלר מגיש ברוחב לב, בספר כמו בהסכת.
למרות האתגרים התוכניים האלו והבעיה המובנית בהתאמתם לקוראים מגוונים, "אני יכול להסביר" הוא בהחלט ספר שכיף להחזיק בבית אינטליגנטי וחובב ידע כללי, השכלה ואופקים רחבים. ייתכן שזה גם הפתרון לאתגרי התוכן – קריאה משותפת של הורים וילדים בספר עשויה ליצור שילוב מנצח שיאפשר מקסימום הנגשה והבנה לכל הצדדים.
בספר 15 פרקים שמסבירים ל"אורח מחוץ לכדור הארץ" כיצד מתנהלים פה העניינים הבסיסיים ביותר – למה אנחנו עושים דברים שלא טובים לבריאותנו, כיצד הרגלים מנהלים אותנו, מהפכות היסטוריות, חוקי והרגלי החברה, שיטות שלטון מלוכניות ודמוקרטיות, תולדות הכסף ועוד. בולטים בו הנושאים האהובים על פישלר כמו הבסיס ההיסטורי לספירה העשרונית, הסיבה שבגינה הזמן מחולק לשניות, דקות, ימים וכו'. בכל אחד מהפרקים יפגוש הקורא הסבר מעמיק, שמלווה באנקדוטות היסטוריות ובבדיחות המקלילות את הקריאה ומשמרות את הסגנון המוכר של פישלר מההסכת. מי שמורגל להאזין לו יוכל ממש לשמוע אותו מקריא את שורות הספר.
פישלר אינו אדם דתי, מה שלא מפריע לו להיות אהוד על קהל דתי גדול יחסית. ברוב מוחלט של התכנים שהוא מגיש העניין לא יבוא בכלל לידי ביטוי. גם הבחירה לפתוח את הספר בתיאור אבולוציוני נרחב מקובלת במגזר ולא תפריע לחובבי הידע הנרחב, שלא ינסו להסתיר את התיאוריה הזו מילדיהם. ולמרות זאת, יש טעם לפגם בכך שבמקומות שבהם מתבקש מאוד להזכיר את הצד היהודי, פישלר נמנע מלעשות זאת או מקטין את הזווית הזו באופן המזכיר את יובל נח הררי. כשהוא מונה את סיפורי הבריאה, יעדיף פישלר לצטט מקורות מרוחקים, וכשהוא מונה סוגים של א־לוהים (יצורים חזקים, גדולים ובלתי נראים שאנשים ממציאים בגלל צרכים שונים) – הוא ייתפס כמעט לכל סוג של אלוה מלבד זה המוכר לנו. גם לוח השנה העברי מקבל פחות התייחסות מהגרגוריאני והמוסלמי, והחמור ביותר בעיניי – היהדות לא מקבלת את הקרדיט המגיע לה על יצירת "השבוע" – מבנה זמן בן שבעה ימים, שנותר בספר כהמצאה מקרית כמעט לגמרי.
זהו ספר אינטליגנטי ונעים, שקריאה מבוקרת בו בוודאי תוסיף להבנתנו את העולם ואת דרכי פעולתו.
