בור ענק נפער בדרום־מזרח הר הבית בסתיו 1999, ובתוך שלוש יממות הוצאו מהמקום בין 400 ל־600 משאיות עפר, תוך עצימת עין של המשטרה והממשלה. משטרת ישראל יודעת לעצור כל חתן יהודי שנוטל מעט מעפר המקום כדי להניח על ראשו, אך לא מצאה לנכון מאז ועד היום להביא לדין איש מכל ההמונים שחוללו את ההרס הנורא ההוא. איש לא עמד לדין, איש לא שילם על כך מחיר.
העפר מהר הבית הושלך בקדרון ובמזבלות ברחבי ירושלים. רק מחאה ציבורית הביאה לבסוף להעברת כמויות העפר העצומות לאתר מסודר כדי לערוך בו תהליך סינון ומחקר שנמשך זה עשרים שנה ברציפות. בין השאר אותרו בעפר שרידי הריצוף של ההר מימי הורדוס. נמצאו שם כלי נשק מכל התקופות – מראשי חץ ששימשו את חיל המשמר של שלמה המלך, דרך חיצים אשוריים, בבליים, רומיים וצלבניים, ועד כדורי רובה מששת הימים וכדורי גומי שנורו לפיזור ההתפרעויות המרובות בהר.
בעפר המדובר אותרו גם מטבעות – החל באלה של פחוות יהודה הפרסית בימי שיבת ציון, עבור במטבעותיו של אנטיוכוס אפיפנס, מטבעות מחצית השקל משלהי ימי הבית השני, מהתקופות המוסלמיות ומהעידן הצלבני של ההר, וכלה במטבע זהב של נפוליאון השלישי.
נמצאו שם גם כ־200 אלף שברי עצמות בעלי חיים – ובהן לא מעט עצמות שרופות של בעלי חיים כשרים, שנשרפו ככל הנראה באש הגדולה של חורבן בית שני בעת שהמתינו להקרבתם על גבי המזבח. נמצאו קוביות משחק של החיילים הרומים אשר הוצבו לשמור על הר הבית החרב, ובעוונותינו אותרו בעפר הזה גם שברי פסלים מימי בית ראשון.
היוזמה הפרטית הזאת, שנוסדה בעקבות מחדל בלתי נסלח של המדינה ופשע של קודקודי המערכת, ביקשה להציל את הכבוד הלאומי מידיהם המזניחות של השלטונות. לא יעלה על הדעת שהמאמץ העצום לתיקון מסוים של העיוות ירד כעת לטמיון. על כולנו מוטלת החובה לוודא שמפעל היסטורי אדיר זה לא יחדל בטרם עת.
