במקום כעס ותסכול, יש מספר צעדים מעשיים לגיוס חרדים

"ההשתמטות החרדית" ימיה כימי המדינה, וכל הממשלות תמכו בה. למנהיגים היה נוח להיעזר במפלגות החרדיות כדי לשמר את הממשלה, וגם לצה"ל היה נוח להימנע מההיערכות המסובכת לשירות חרדים.

התגייסתי לשירות קרבי בסוף שנות ה־60, לאחר שגדלתי בבית חרדי והתחנכתי בתלמוד תורה של החינוך העצמאי. משך השירות הסדיר הוארך אז משנתיים וחצי לשלוש שנים, בשל מצוקת כוח אדם. איני זוכר שמישהו צייץ אז על ההכרח לגייס את החרדים כדי לפתור את המצוקה. מאז היו לוחמים חרדים, אומנם מעטים, מיחידות הנח"ל החרדי ששירתו וגם נפלו על הגנת ישראל.

משיקולים פוליטיים, במשך יותר משבעים שנה המדינה הרגילה את החרדים לכך שהם פטורים מנשיאה בעול המלחמה. דורות של חרדים נולדו, גדלו והתחנכו עם הפטור הגורף הזה, בעולם שבו יש מסלול מקביל לשירות צבאי – "תורתו אומנותו". ההרגל הזה הפך לטבע שנבנתה סביבו אידיאולוגיה. לפני כמה שנים החל שינוי בקרב חלק מהנוער החרדי, ולשם כך נבנה גדוד הנח"ל החרדי, אולם מסע השנאה הפוליטי נגדם מצד מפלגות שוויתרו על שותפות פוליטית איתם הסיג את המאמצים הללו לאחור.

בצדק רב המצב הזה מקומם אותנו, הקהילה הדתית־ציונית, שכמו אוכלוסיות תורמות אחרות נושאת על גבה את נטל הנפגעים ומאמץ המילואים מעל ומעבר לחלקנו באוכלוסייה. התחושה הקשה מתעצמת גם בגלל ביטויי זלזול והתנכרות של עסקנים חרדים, ויוצרת זעקה על חילול שם שמיים ועיוות מוסרי: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?"

אולם תחושות וכעסים אינם תוכנית עבודה. כל מי שעיניו בראשו מבין שהניסיון לגייס בכוח את כל החרדים ללא הבחנה לא יצליח. המחשבה שאפשר לסובב את נושאת המטוסים החרדית ב־180 מעלות כאן ועכשיו, בבת אחת ובכפייה, אינה ריאלית. כדי לקדם תוכנית סיבוב כזה בלי להתהפך צריך להבין את הפערים. שני מרכיבים עיקריים יש למנהיגי החרדים בהתנגדותם הגורפת לגיוס צאן מרעיתם לצבא: הראייה של חובת לימוד התורה כערך עליון ואבסולוטי הגובר אפילו על מלחמת מצווה, והחרדה שצה"ל שואף לחילון ולחינוך מחדש של שומרי מצוות. מתוך כך, חובת הגיוס הפכה ל"גזירת שמד" שמגדירה את השירות כעבירת "ייהרג ואל יעבור".

הנהגת הציונות הדתית לדורותיה השכילה לתת מענה לשני האתגרים הללו על ידי חינוך לספרא וסיפא כערכים המחזקים זה את זה. למדנו זאת מאברהם אבינו, שרדף אחרי אויביו יחד עם חניכיו, ממשה ויהושע שנלחמו והנחילו את הארץ, מדבורה הנביאה שנזפה בשבטים המשתמטים מהמלחמה, מהמלך דוד ששורר את מזמורי תהילים וגם לחם את מלחמות ישראל, וכמובן ממתתיהו כהן גדול ובניו החשמונאים.

הציבור הדתי־לאומי פעל ליישם את המורשת הזאת ולבססה על אדני התורה – בישיבות ההסדר, במכינות הקדם־צבאיות ועוד. בוגרי המוסדות האלה הם נדבך חשוב ביחידות שדה רבות בצה"ל, תוך קידוש השם גדול.

ההנהגה התורנית של הציבוריות החרדית באה מאסכולה אחרת, שיש לה מקורות הלכתיים ותורניים ראויים, הנותנת עדיפות מוחלטת ללימוד התורה על פני שאר המצוות. עלינו להודות גם שיש בסיס לחרדה מחינוך מחדש של החרדים בכור ההיתוך הצה"לי. אמירות של סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן, התנהלות בעייתית בפקודת השילוב הראוי, פעילות פרוגרסיבית של היוהל"ן ועוד רק מגבירות את החששות.

אסור לנו ליפול לפח יקוש של ברית לא קדושה עם מחנה פוליטי שתכליתו העיקרית ליצור בקיעים במחנה ארץ ישראל. שומה עלינו לחפש רעיונות מעשיים שיקדמו פתרון אמיתי ומועיל. אני משוכנע שהליכה למלכודת כזאת תסיג את ההתקדמות לאחור, עד שבסופו של דבר, גם התורה וגם ארץ ישראל יינזקו חלילה.

יש צעירים חרדים רבים הכמהים להתגייס לצה"ל ולתרום למאמץ המלחמתי, אך הם חוששים מפגיעה בשידוך עתידי שלהם או של בני משפחותיהם. לאלה צריך לכוון, והם יבואו אם נעשה זאת בדרך הנכונה.

א. פנייה להנהגות הרוחניות של קהילות חרדיות, תוך הסכמה היסטורית: המדינה תכיר בחוק יסוד בערך לימוד התורה, ומי שאכן יושב ולומד תורה יוכל לשבת וללמוד ולא יגויס. הצבא, בתיאום עם הישיבות, יקים מנגנון בקרה מתאים לוודא שתורתו של כל תלמיד היא אכן אומנותו.

ב. לאחרים יתאפשר להתגייס למסגרות צבאיות שיותאמו באופן מובהק עבור חרדים, כדי לאפשר להם שירות צבאי מקצועי, תוך הקפדה על קלה כחמורה. כדי ליצור אמון מלא שההקפדה אכן מתקיימת, תהיה מעורבות של סמכויות רבניות באורח החיים של חיילי היחידות, כמו בחטיבה החרדית שמוקמת כעת.

ג. נגד מי שיחויב בגיוס ולא יתייצב יינקטו סנקציות אישיות – בין שהוא חרדי ובין שלא.

טוב יעשו שר הביטחון ישראל כ"ץ ויו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין אם יידברו עם בכירי ההנהגה הרוחנית החרדית ויציעו להם הסדר כזה.

ח"כ לשעבר שבח שטרן הוא יו"ר המטה הלאומי בליכוד