הופעה של חזיר בספר ילדים עברי אינה עניין מצוי, וככלל, ספרי הילדים בארץ נעדרי דמויות חזירים מסיבות מובנות. על כן, ההפתעה בדמות איור נועז של חזיר אוחז כרך של תלמוד בבלי על כריכת ספר, היא סיבה מספיק טובה לפתוח את ספר הילדים החדש של יעקב צ' מאיר.
גיבור הסיפור הוא חזר (במלעיל כמובן, קיצור של חזיר-טרייף), שברח ממכלאתו אל העיירה היהודית הבדיונית חלופקה, אחרי ששמע שיהודים לא שוחטים חזירים. חזר מתאהב בלימוד גמרא, מפלפל פלפולים ומקשה קושיות כאחרון הלמדנים, ולא מחמיץ הזדמנות לספר מסיפורי הרשל'ה או מבדיחות דרויאנוב. אנשי העיירה מכילים את נוכחותו המשונה של היצור החדש בעיירה, מלבד פנחס הגבאי שיעשה הכול כדי להעיף את חזר מבית הכנסת. חזר פוגש את "גנב שלימזל", ומכאן ואילך העניינים מסתבכים באופן חינני למדי.
הסיפור – בגוון של הרשל'ה וחכמי חלם פינת מעשיות הבעש"ט – מוגש בנימה חמימה ואינטימית ובקולו של מספר סיפורים ותיק, שלא חוסך בביטויים מן השטעטל, כמו שמעק־טבק, חלושס וקיצרס. לתוך העולם הזה נוצקות דמויות שבאופן עקבי למדי מייצגות את ההפך הגמור ממי שהן: החזיר משתוקק להתעמק בגמרא; גבאי בית הכנסת מצטייר כטיפוס שונא אדם; הרבי טרוד באפייה ובבישול; הגנב לא מצטיין בתפקידו, ועוד. ההיפוכים הללו משקפים את אחת השאלות המרכזיות בספר, והיא שאלת גורל התפקיד והירושה: "מה אני יכול לעשות? כל אחד צריך פרנסה, זאת האמת. האופה אופה, התופר תופר, הרבי עושה מה שרביים עושים, ואני גנב. זה לא כל כך נעים אבל זה מה שזה. סבא שלי היה גנב, אבא שלי היה גנב, וגם אני גנב…".
הסיפור משתייך לז'אנר הסאטירי, וככזה הוא עשוי היטב ואיננו חוסך בביקורת על אף טיפוס בקהילה הדתית. סאטירה, שבאופייה מגיבה למצבים שמעוררים אי־נחת, מתאימה להפליא לסיפור שמבקר את הקהילה ואת הנוקשות הדתית. עם זאת, הסיפור משתייך גם לקטגוריה נוספת, "הספרות האמביוולנטית". זהו מונח שטבעה חוקרת תרבות הילדים פרופ' זהר שביט, והוא מתייחס ליצירות שמכוונות לכאורה לקהל אחד אך פונות למעשה לאחר. כלומר, הילד משמש כפסבדו־נמען, בעוד המבוגר הוא הנמען האמיתי. קלאסיקות כמו "הנסיך הקטן" ו"אליס בארץ הפלאות" ממחישות את הדואליות הזו של הספרות האמביוולנטית, כיצירות שפונות בשפתן ובשיווקן לילדים, אך מכילות מסרים שמיועדים מלכתחילה למבוגרים.
גם ב"עלילות חזר וגנב" קיים פער בין הסגנון הסיפורי, ההומור והוויזואליה, המותאמים לילדים, ובין התמות והסוגיות המורכבות – זהות, ירושה וגורל – שמכוונות יותר למבוגרים. רגעים קומיים נפלאים, כמו הרב המוקף בענן קמח בעודו מכין טורטליני ועוגיות קשקבל, "המדמים אותו למלאך השם צבאות", יעוררו חיוך בעיקר אצל מבוגרים. כל אותם רבדים עמוקים שהספר מתהדר בהם עלולים לחמוק מעיניהם של הקוראים הצעירים (אם כי תמיד יש יוצאי דופן) שיחוו רק את פני השטח של הסיפור.
הספר מכיל את כל מה שניתן לצפות ממעשייה: עלילה קולחת, שפה מענגת ודמויות מלאות חן. למבוגרים הוא מספק הזדמנות לשוב לרגע לעולם הילדות דרך קריאה מבודחת ומלאת נוסטלגיה. עבור ילדים, רובדי העומק עשויים להישאר סמויים לעת עתה, אך הוא בהחלט מעניק להם סיבה טובה לחזור אליו בעתיד.
