נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ אמר כי יהיה "גיהנום" אם החטופים ברצועת עזה לא ישוחררו לפני השבעתו לתפקיד ב-20 בינואר. הוא הוסיף כי "האחראים ייפגעו חזק יותר ממה שמישהו נפגע בהיסטוריה האמריקנית הארוכה".
אף על פי שאיש אינו יודע מה טראמפ יעשה בפועל, האם מישהו יכול להטיל ספק בכך שעמדה דומה של ארצות הברית מיד לאחר הטבח ב-7 באוקטובר הייתה מניבה תוצאות?
אם במקום לפייס את איראן ולהציק לישראל, ממשל ביידן היה אומר לקטאר ב-8 באוקטובר שאם לא ישוחררו החטופים בתוך 24 שעות, וושינגטון תנתק את כל היחסים הכלכליים, הדיפלומטיים והביטחוניים עם דוחא – והיה מתכוון לכך – סביר להניח שהחטופים היו משוחררים תוך זמן קצר ורבות מהזוועות של השנה האחרונה היו נמנעות.
זה בגלל שקטאר היא היא חמאס. מדינת המפרץ הקימה את ארגון הטרור, מימנה אותו, ועד שטראמפ ניצח בבחירות לנשיאות בנובמבר – חסה על המנהיגים שלו.
מו"מ שמעולם לא נועד להצליח
קטאר היא איום עמוק על העולם החופשי. כפי שכתב יגאל כרמון מ-MEMRI, היא תומכת בדאעש, אל-קאעידה, הטליבאן, חמאס וחיזבאללה. בשנת 1996, היא החביאה את מי שיעמוד מאחורי פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, חאליד שייח' מוחמד (KSM) בדוחא. כשה-FBI בא לעצור אותו, והודיע רק לאמיר הקטארי, KSM נעלם תוך שעות.
מדינות ערב התומכות בהסכמי אברהם הזהירו שוב ושוב את המערב מפני קטאר. בשנת 2017, ד"ר אנואר גרגאש, אז שר החוץ לענייני חוץ של איחוד האמירויות הערביות, תיאר את דוחא כ"נותנת החסות הראשית" של הטרור ו"מקלט בטוח" לקיצוניות. בשנת 2017, התנהגותה של קטאר הביאה את ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים לנתק את קשריהן הדיפלומטיים עמה ולהטיל מצור על כל מגע ביבשה, בים ובאוויר – מצור שנמשך שלוש שנים וחצי.
אולם המערב מסרב להתייחס לקטאר כסנדקית הטרור ואויבת הציוויליזציה. במקום זאת, ארצות הברית השתמשה בשירותיה במהלך השנה האחרונה כדוברת חמאס, והתייחסה לאמירות כאל מתווכת ישרה והוגנת במשא ומתן לעסקת חטופים.
המו"מ הזה מעולם לא נועד להצליח. הוא שימש במקום זאת ככלי שינסה לשתק את יכולתה של ישראל להנחיל תבוסה צבאית מהירה לחמאס. הדרך היחידה שבה החטופים היו אמורים להשתחרר, הייתה באמצעות לחץ על חמאס. אולם לקטאר לא הייתה כל כוונה להפעיל לחץ כזה, ואף לחץ לא הופעל על קטאר לעשות זאת. אז האמירות שיחקה באמריקה הפראיירית, בעוד שחיילי צה"ל נוספים נהרגו או נפצעו, והחטופים הופקרו לגורלם המחריד.
משסירב לכרות את ראשו של הנחש בטהרן, ממשל ביידן ניהל משא ומתן עם קטאר, שלמרות הקיצוניות האסלאמיסטית וקשרי הטרור שלה – הטמיעה את עצמה במערב בקנה מידה עצום. לכן היו בשבוע שעבר סצנות מבחילות בלונדון בהן נפרש השטיח האדום עבור האמיר של קטאר, השייח' תמים בן חמד אאל ת'אני ואשתו. בריטניה ערכה קבלת פנים מלכותית מפוארת לשליט קטאר, כולל תהלוכת סוסים, ביקור בפרלמנט ומשתה ממלכתי בארמון בקינגהאם.
המלכה קמילה, שסבלה מדלקת ריאות, נאבקה לקום ממיטת חוליה כדי להיות נוכחת. הנסיכה קייט, שעדיין מתאוששת מסרטן, הופיעה גם היא, לאחר שהתלבשה באופן מיוחד בצבע אדום – צבע דגל קטאר.
במשתה הנוצץ, נשא המלך צ'ארלס, שקודם לכן העניק לאמיר כבוד בריטי עתיק כאביר, נאום שהיה נכתב עבורו על ידי משרד החוץ. הוא הרעיף שבחים על "מאמצי התיווך הבלתי נלאים של קטאר בשנה האחרונה במרדף אחר שלום נגד כאב הלב והסבל הקשים" – מה שמרמז על שוויון ערך מטריד בין הסבל של עזה לסבל של ישראל. הוא תיאר את בריטניה כ"ביתו השני של האמיר". הוא ציטט מהקוראן, באומרו "מי שמציל חיים, זה יהיה כאילו הצילו את כל האנושות", ומהתנ"ך, אמר "אשרי עושי השלום".
זה הסגיר בורות חריפה ופוגענית מצד מי שכתב את המילים האלה כדי שהמלך יאמר אותם. השורה מהקוראן מופיעה במקור בגמרא, האומרת: " כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא". והגמרא, כידוע, נערכה כמה מאות שנים לפני כתיבת הקוראן.
יתרה מכך, הרגש היהודי האצילי בשורה זו מתערער בקוראן על ידי ההקשר שלו. לא רק שכתוב שם שהיהודים לא הצליחו לעמוד במצוותיהם, אלא מתווסף שם גם סיווג קריטי: "אלא אם כן מדובר בהריגה או ברמייה בארץ". לפי הקוראן, לפיכך, אין צורך להציל חיים כלל אם המוסלמים רואים אותו כאחראי ל"רמייה". כיוון שהיא מייחסת ליהודים הרבה "רמאות", זהו סעיף יציאה המאפשר למוסלמים להרוג אותם.
מה יותר חשוב – העם היהודי או קטאר?
ספק אם מישהו במשרד החוץ של בריטניה מודע לכל זה. ספק אם למישהו במשרד החוץ היה אכפת בכלל גם לו היה מודע לכך. הרי מה חשובים האינטרסים של האמת, היהדות או העם היהודי לעומת חשיבותה של קטאר לבריטניה?
מדינת המפרץ הקפידה להפוך את עצמה לבעלת ערך רב עבור המערב שהיא רוצה להרוס. היא הזרימה מיליארדי דולרים למימון פרופסורים ופרויקטים באוניברסיטאות אמריקניות ותוכניות לימודים בבתי ספר ציבוריים, וסייעה בהפיכתם לכורי היתוך של אנטישמיות וקיצוניות אסלאמית. זרוע התעמולה התקשורתית שלה, אל-ג'זירה, מותאמת לקהל המערבי, בעוד שהאמירות גם "שכנעה" כמה עיתונאים שמרנים לקדם את האג'נדה שלה.
ההתחנפות הבריטית לאמיר משקפת את העובדה שבמהלך העשור וחצי האחרונים, קטאר הקימה אימפריית נכסים עצומה בבריטניה. ההשקעות שלה במדינה – בשווי של למעלה מ-40 מיליארד ליש"ט (כמעט 51 מיליארד דולר) – כוללות אחזקות בבריטיש איירווייס, נמל התעופה הית'רו ושלושה מועדוני כדורגל בפרמייר-ליג האנגלית. היא גם מחזיקה ביותר מ-4,000 נכסים, כמו מלון Savoy האייקוני, גורד השחקים Shard בלונדון וחנות הכלבו Harrod's.
ביקורו הממלכתי של האמיר היה אגרוף בבטן עבור הקהילה היהודית בבריטניה. הכל היה בתיאום עם הממשלה בראשותו של קייר סטארמר, שהצביעה נגד ישראל במועצת הביטחון של האו"ם בחודש שעבר ושלחה 7 מיליון ליש"ט נוספים לאונר"א – למרות הקשרים הברורים של סוכנות האו"ם עם חמאס וכאשר היא ממשיכה לתרץ ולממן את ההסתה של הפלסטינים נגד יהודים ולהדהד את הדמוניזציה שלהם לישראל באמצעות נרטיב של שקרים מופגנים.
ועכשיו, בעוד ממשלת סטארמר אומרת שתעצור את נתניהו ואת שר הביטחון לשעבר יואב גלנט בגין "פשעי מלחמה", בהתבסס על צווי המעצר התמוהים והזדוניים שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי, היא ממהרת ללקק את הסנדלים של אמיר קטאר, פטרונו של ארגון הטרור חמאס – זה שבאמת מבצע פשעי מלחמה ושבאמת ניסה לבצע רצח עם.
בעוד טראמפ מאיים לשחרר את עונשי הגיהנום נגד אויבי ישראל והציוויליזציה, ממשלת בריטניה מוכרת את מה שנשאר מנשמתה לשטן.
