צה"ל הודיע אמש על סיום החלק האסטרטגי של המבצע שזכה לשם "חיצי הבשן", אחרי פחות מ-72 שעות, כשהחזקת מרחב החיץ והנקודות השולטות באזור הגבול עם סוריה עדיין מתרחשת. המטרה לשני המהלכים משותפת: מניעת התעצמות של המורדים – הן על ידי תפיסת אמצעי לחימה וכלים צבאיים, והן בעזרת התקרבות לגבול הישראלי ופגיעה ביישובים ובכוחות צה"ל.
אי אפשר להפריז בחשיבות המבצע אך גם בתקדימיות שלו – השמדת אחוזים כל כך גדולים של צבא מתקדם ברמה של הצבא הסורי, זה אירוע שלא קרה ברחבי העולם במשך עשרות שנים.
כמו לכל דבר בצה"ל, גם המבצע המרשים הזה עומד על שלוש רגליים:
1. שיתוף פעולה מלא ונדיר: לראשונה במלחמה, נרשמה תמימות דעים בין הרמטכ"ל ובכירי הצבא לראש הממשלה וחבריו לדרג המדיני. בישראל העריכו שמשטר אסד יתמוטט אך לא הבינו כמה מהר, ולמרות ההפתעה היו הראשונים לפעול. בזמן שאיראן קפאה, צה"ל המליץ על התקיפות והכניסה למרחב החיץ, ולמעשה התפרץ לדלת פתוחה כשהקבינט קיבל זאת כמעט ללא עוררין. כבר במהלך השבת, התוכניות הועברו במהירות מאמ"ן, אמ"ץ, חיל האוויר וחיל הים, הוצגו למפקדים ולדרג המדיני, אושרו ויצאו לפועל.
2. פגיעה בנשקים ואמצעי הלחימה האסטרטגיים: ביממה הראשונה נוטרלו מערכות ההגנה האווירית ומטוסי קרב רבים, כך ש-350 מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי יכלו לטוס ללא הפרעה ובכל זמן נתון בשמי סוריה, ולהשמיד 320 מטרות אסטרטגיות.
המטרות תועדפו לפי החשיבות שלהן: ספינות טילים תקפו בעשרות חימושים בו זמנית שני מוקדים של חיל הים הסורי – בנמל אל ביידה ונמל לטקיה, וגרמו לנזק משמעותי עד השמדה של 15 כלי שיט של הצי הסורי, ועליהם עשרות טילי ים-ים בעלי יכולת הגעה לטווח של בין 80-190 קילומטרים עם עשרות ק"ג של חומרי נפץ בכל אחד. הותקפו סוללות טק"א ממגוון רחב של סוגים, שדות תעופה של חיל האוויר הסורי ועשרות מטרות של אתרי ייצור שונים במרחבים דמשק, חומס, טרטוס, לטקיה ותדמור, בהם נפגעו טילי סקאד, טילי שיוט, טילי חוף ים, טילי קרקע-אוויר, טילי קרקע-קרקע, כטב"מים, מטוסי קרב ומסוקי קרב, מכ"מים, טנקים, האנגרים ועוד.
כל אלה הותקפו אחרי ששנים ארוכות צה"ל אסף מודיעין על היכולות והמיקום שלהם, והתוכנית עבדה כמו שעון. במערכת הביטחון מעריכים כי בין 70 ל-80 מהיכולות האסטרטגיות של הצבא הסורי – הושמדו.
3. איראן: סוריה הייתה במשך שנים הבסיס המרכזי של איראן, שם הוחזקו אמצעי לחימה רבים, אינספור כוחות ג'יהאדיסטים התאמנו שם, ולא מעט נשקים הועברו ופוזרו בעזרת משטר אסד לכל רחבי המזרח התיכון. בתקיפות הנרחבות, שניצלו את הריק השלטוני בסוריה ואת חוסר התגובה האיראנית למה שקרה לאסד, צה"ל לקח מאיראן חלק גדול מאוד מהאחיזה שלה בסוריה. גם סוג התקיפות והעמימות שלהן גרמו לאיראן להישאר מחוץ למערכה ולא להגיב.
אז מה הלאה?
מרחב החיץ והנקודות השולטות שנתפסו על ידי כוחות צה"ל, יישארו בידי ישראל בתקופה הקרובה משיקולים טקטיים. כמה זמן המצב יימשך? אף אחד לא יודע, שבועות, חודשים ואפילו שנים אם תשאלו את תושבי רמת הגולן, שגם קוראים להרחיק את הגדר לקצה אזור החיץ.
בצד השני נמצאים המורדים, שלמרות התדמית ה"נקייה" שהם מנסים לשדר למערב, מדובר בג'יהאדיסטים לכל דבר, שאחרי דמשק הם ישימו את פעמיהם לכיוון אל אקצא, בדיוק כמו שרצו חבריהם לאסלאם הסוני בחמאס. לא סתם מפקד היאת תחריר א-שאם, אחמד חוסיין א-שרע, מכונה אל ג'ולאני, "הגולני", על שם זיקתו לרמת הגולן. מי שנושא שם כזה, לא יוותר על האזור כל כך בקלות.
