415 ימים לאחר שחיזבאללה פתח במלחמה נגד ישראל בסולידריות עם חמאס בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר, הודיעו ארצות הברית, צרפת, ישראל ולבנון על הפסקת אש. בעוד שממשל ביידן בוודאי רואה בהפסקת האש הזו הישג מכריע – שירת הברבור של הנשיא לפני יציאתו מהבית הלבן בעוד מספר שבועות בלבד – היא כמעט בוודאות תיכשל.
קודם כל, חיזבאללה לא הצביע על רצון לשלום עם ישראל – להיפך, ארגון הטרור נותר מחויב אידיאולוגית, כתמיד, להשמדת מדינת היהודים. לפיכך, כל אינדיקציה מעידה על כך שארגון הטרור שואף לחזור לקרב, לשמור על נוכחותו בדרום לבנון ולנסות להתחמש מחדש. ואכן, כוחות חיזבאללה כבר הפרו את ההסכם החדש, מה שהוביל לתגובה צבאית ישראלית קשה.
יתרה מכך, הפסקת האש הזו כמעט זהה להפסקת האש הקודמת שסוכמה ב-2006 לאחר מלחמת לבנון השנייה, אותה שבר חיזבאללה כשהחליט להצטרף למתקפה של חמאס על ישראל ב-8 באוקטובר ואילץ 70,000 מתושבי הצפון להתפנות מבתיהם. כמו כן, הפסקת האש הנוכחית מסתמכת על אותם מנגנוני אכיפה כושלים כמו זו של 2006.
החלטת האו"ם בשנת 2006 אסרה על החזרת חיזבאללה לדרום לבנון או חימוש מחדש של האזור. אבל לא כוחות האו"ם בלבנון (UNIFIL), לא ממשלת לבנון ולא צבא לבנון הצליחו למנוע את חזרתו של חיזבאללה או למנוע ממנו להתחמש מחדש – ואין שום אינדיקציה שיש להם את הכוח להתנגד לארגון הטרור כעת.
יתרה מזאת, נראה שנותנות החסות העיקריות להפסקת האש – ארצות הברית וצרפת – אינן מוכנות לאתגר את חיזבאללה. במקום זאת, הן מבזבזות את האמינות הפוליטית שלהם ומגנות את ישראל על "הפרת" הפסקת האש – כאשר ישראל עושה בדיוק להיפך – היא מנסה לעצור את המשך ההפרות של חיזבאללה.
הפסקת האש האחרונה היא מאמץ של ממשל ביידן להציל את מורשת מדיניות החוץ החסרה שלו. עם זאת, כל הצדדים מבינים ששום הפסקת אש ללא איום אמין בכוח – שסביר להניח שארצות הברית לא תספק – לא תצליח להביא שלום לגבולה הצפוני של ישראל. אין זה מקרי שהפסקת האש צפויה להימשך 60 ימים בלבד, שזה בערך עד סיום כהונתו של הנשיא ביידן.
לבסוף, בישראל יש התלהבות מועטה מהפסקת האש. מנהיגים ישראלים מניחים בצדק שחיזבאללה לא יעמוד בהסכם ושהוא הסכים לו רק בלחץ ממשל ביידן. בהתחשב בהצלחתה של ישראל לבלום את הכוח הצבאי של חיזבאללה בצורה נכונה, אך לא יסודית, אין רצון גדול לאפשר לארגון הטרור להשתקם.
חיזבאללה לא יעמוד בהפסקת האש. לפי המודיעין האמריקני, ארגון הטרור החל להתארגן ולהתחמש מחדש. אכן, ישראל כבר נאלצה לפעול לאכיפת הפסקת האש מאחר שאף אחד אחר לא יעשה זאת עבורה. בשבוע שעבר, למשל, תקף צה"ל מספר יעדי חיזבאללה בלבנון, בהם עשרות משגרי רקטות, לאחר שארגון הטרור ירה מרגמות לעבר הר דב. בנוסף, חיל האוויר יירט מטוס מאיראן שנשא נשק עבור חיזבאללה.
מה שלא עבד ב-2006
זה לא צריך להפתיע אף אחד, שכן חיזבאללה וארגוני טרור אסלאמיים אחרים אינם רואים בהפסקות האש צעד לעבר השלום אלא הזדמנות אסטרטגית לחזק את עצמם עד שיהיו עוצמתיים מספיק כדי להמטיר שוב אימה על אויביהם. חמאס הפר באופן דומה את הפסקת האש האחרונה שלו עם ישראל כאשר ביצע את הטבח ב-7 באוקטובר.
האחראים על אכיפת הפסקת האש לא יאכפו אותו משום שהם אינם מסוגלים לאכוף אותו. לא יוניפי"ל ולא ממשלת לבנון אכפו את הפסקת האש האחרונה, והם לא יאכפו גם את הפסקת האש הזו. יוניפי"ל עמד בחיבוק ידיים בזמן שחיזבאללה הציב את תשתית הטרור שלו בטווח ראייה של ממש מעמדותיהם של "כוחות השלום". בחלק מהמקרים, חיזבאללה אף שיחד את אנשי יוניפי"ל כדי להשתמש במוצבים ובמצלמות האבטחה שלהם כדי לצפות בתנועות צה"ל מעבר לגבול.
מדינת לבנון עצמה לא הצליחה יותר. מאז 2018, מזכ"ל האו"ם דיווח על שיתוף הפעולה של הכוחות המזוינים הלבנוניים עם חיזבאללה כתירוץ לחוסר היעילות של יוניפי"ל. ואכן, ה-LAF מלא בקצינים וחיילים בעלי קשרים לארגון הטרור. לחיזבאללה יש נוכחות חזקה גם במועצות עירוניות, בנקים, בשדה התעופה, בממשלה ובפרלמנט, לעתים עד כדי כך שאין להבחין בינו ובין מדינת לבנון. גם אם לבנון הייתה רוצה לאכוף את הפסקת האש, כנראה שלא הייתה יכולה. ממשלתה בקושי מתפקדת וחסר לה נשיא כבר שנתיים. גם הכספים והכלכלה של המדינה במצב קשה.
נותנות החסות להפסקת האש – צרפת וארה"ב – מעלימות עין מההפרות של חיזבאללה. אם היה אכפת להן, הן לא היו מגנות את ישראל על אכיפת ההסכם. גם ארה"ב וגם צרפת, למשל, הביעו את מורת רוחן מהשימוש המתמשך של ישראל ברחפני מעקב מעל לבנון – זאת למרות שאין בהפסקת האש שום דבר שאוסר על שימוש ברחפני מעקב. יתרה מכך, לישראל יש הבנה עם ארה"ב המאפשרת המשך שימוש במעקב אווירי מעל לבנון כל עוד המטוס לא שובר את מחסום הקול ולא כולל הפעלת כוח על ידי צה"ל נגד איומים ביטחוניים בדרום לבנון.
ישראל רואה בהפסקת האש הפסקה טקטית. מערכת הביטחון השלימה עם ההסכם רק בגלל לחץ של ממשל ביידן, שעצר משלוחי נשק מישראל. ואכן, ראש הממשלה בנימין נתניהו הזכיר את המחסור בנשק כאחת הסיבות לכך שהקבינט הסכים להפסקת האש. ישראל גם צריכה שארה"ב תטיל וטו על כל החלטה אנטי-ישראלית צפויה במועצת הביטחון של האו"ם. בקצרה, נראה שישראל פשוט מחכה שביידן יעזוב את תפקידו וליד חופשית יותר לפעול נגד חיזבאללה ואויביה האחרים ברגע שהנשיא הנבחר דונלד טראמפ ייכנס לבית הלבן – ומכאן אורך 60 הימים שהוסכם עליו בהפסקת האש.
הפסקת האש הנוכחית היא פשוט חידוש של הסכם הפסקת האש הכושל מ-2006. במקום להביא שלום לגבול הצפון, חיזבאללה פשוט השתמש בהסכם הקודם ככיסוי לבניית תשתית טרור אדירה בדרום לבנון. המטרה הסופית שלו הייתה ככל הנראה לפתוח במתקפה בסגנון 7 באוקטובר. כפי שאומר ההיגד המפורסם: "אי שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות".
הפסקת האש היא בסך הכל מאמץ אחרון מצד צוות ביידן להוסיף נופך של ברק לרקורד הנורא שלו במדיניות החוץ. כל העדויות מצביעות על כך שזה ייכשל – בדיוק כמו הניסיונות האחרים של ביידן לנהל משא ומתן על שלום במזרח התיכון. אבל זה גם יאפשר לישראל לגמור לטפל באיום הצבאי של חיזבאללה.
