איך שלא יסתיים משבר גיוס החרדים, יש תוצאה אחת שאסור לקבל בשום אופן: שחובת הגיוס תיפול על כתפי החרדים העובדים. נראה שהציבור לא מודע לסכנה שבדבר, ורבים חושבים שזאת בסך הכול חלוקה סבירה: לומדי התורה ימשיכו ללמוד, אבל מי שיוצא לעבודה ומעיד על עצמו שאין תורתו אומנותו יגויס – "לפחות שמי שעובד יישא בנטל". המנהיגות החרדית, לעומת זאת, מבינה היטב את היתרונות שהשיטה הזאת תביא להם, ומנסה לתמרן בדיוק לכיוון הזה את חוק הפטור מגיוס שיבוא עלינו לרעה. אבל אם יצליחו להעביר את נטל הגיוס לחרדים העובדים זה יהיה ווין־ווין מבחינתם.
התוצאה האסונית של שליחת צווי גיוס דווקא לצעירים חרדים שיוצאים לעבודה, תהיה פיחות דרמטי במספר החרדים בשוק התעסוקה. הציבור הישראלי מתלבט שנים בסוגיית שילוב החרדים בצבא ובעבודה, ובשנים האחרונות הבון־טון היה שאפשר לוותר על השוויון בנטל הגיוס, בתנאי שנרוויח תרומה חרדית לכלכלה. זה היה ההיגיון המארגן מאחורי חוקי הגיוס שהגישו כלל המחנות הפוליטיים בשנים האחרונות. התפיסה הייתה שגיוס חרדים, אם בכלל, יהיה בעיקר למסלולים שיַקנו למתגייסים יתרונות ביציאה לשוק העבודה.
המלחמה הנוכחית שינתה את סדרי העדיפויות. הציבור משווע לראות שוויון אמיתי בנטל, בלי משחקים ובלי טרמפיסטים. התפיסה היא שהשירות בצבא הוא עניין דחוף יותר, חיוני יותר, מהשתלבות כלכלית. אם החרדים יכולים להביא מהיום למחר 7,000 צעירים בריאים למלא את השורות – תפאדל, העיקר שיבואו. פחות חשוב אם הם עובדים, מודרנים, ספרדים או חסידים.
ובכן, זאת מלכודת. נדמה לנו שהבחירה היא בין כלכלה לגיוס, אבל אם נבחר בגיוס על פני יציאה לעבודה, נפגע אסטרטגית בכלכלה, וגם גיוס לא יהיה. התמריץ של הצעירים החרדים לצאת לעבודה יצנח לאפס, ומאגר המגויסים ידולדל קשות. המשחק יעבור שוב לכל מיני טריקים של הגדרות כדי שאנשים מחוץ למגזר החרדי, או בשולי שוליו, ייספרו כחרדים עובדים על מנת למלא את המכסות. בקיצור, ישראל עלולה לבחור במלחמה ולקבל חרפה.
עד כמה תעסוקת גברים חרדים היא עניין אסטרטגי? רק השבוע התפרסמו נתונים מזעזעים על המיומנויות של עובדים חרדים. ארגון OECD עורך אחת לעשור את סקר PIAAC למדידת המיומנות של עובדים במשק, בקרב בוגרים בני 16־65. אלה מבחנים שנעשו לעובדים במהלך 2022־2023, ובפעם הקודמת הם בוצעו בשנים 2014־2015.
מכירים את הטענה על כך שלפחות בתחום הקריאה, בוגרי מערכת החינוך החרדית טובים יותר מהישראלי הממוצע? ובכן, לפי הסקר מדובר באגדה. גברים חרדים השיגו ציון נמוך ב־14 נקודות באוריינות קריאה, לעומת יהודים לא־חרדים. גם נשים חרדיות הצליחו בהבנת הנקרא יותר מהעובדים החרדים, בהיותן בוגרות לימודי ליבה, אבל גם הן סובלות מפער לעומת נשים לא־חרדיות. ביכולת מתמטית, הגברים החרדים סובלים מפיגור של 21 נקודות.
אחת הבעיות הקשות של גברים חרדים היוצאים לעבודה היא השכר הנמוך שלהם. בגלל פערי השכלה ומיומנות נמוכה, שכרו הממוצע של עובד חרדי עומד על כ־8,500 שקלים. גבר יהודי לא־חרדי מרוויח כמעט פי שניים. כמעט רבע מהגברים החרדים עובדים בחינוך, ורק 4% עובדים בהייטק. גם ההייטקיסט החרדי, דוגמן ההשתלבות, מרוויח 40% פחות מהייטקיסטים לא־חרדים. והכי גרוע, הפער הזה צפוי להתרחב בשנים הבאות. סקר המיומנויות של ה־OECD מספק הסבר מדאיג לתופעה.
החרדים מושכים מטה את פריון העבודה, ומושכים מעלה את פריון הילודה. הקצב הדמוגרפי הוא כזה שלפי תחזית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בעוד ארבעים שנה רבע מהמועסקים במשק יהיו מהמגזר החרדי. כל אזרח שלישי במדינה יהיה חרדי, ומחצית מהילדים מתחת לגיל 14. לא צריך לקבל ציון גבוה בהבנת הנקרא כדי להסיק שאם נבצע עכשיו צעדים שיסיגו לאחור את קצב ההשתלבות של גברים חרדים בשוק העבודה, או את רכישת המיומנויות הרלוונטיות, נמצא את עצמנו בבעיה אסטרטגית עצומה.
לפי אותה תחזית, המגזר הערבי צפוי עד אז להצטמצם מעט ולהיות פחות מחמישית מהחברה הישראלית. בהסתכלות ארוכת־טווח מדובר במשקל קטן יותר על המשק, אבל גם בקרב ערבים נמצאו ממצאים מדאיגים. 70% מהמגזר מצויים ברמות הנמוכות באוריינות קריאה (הם נבחנו בערבית, למען הסר ספק), ובפיגור אימתני של 60 נקודות לעומת הציבור היהודי. למעשה, נתוני האוכלוסייה היהודית מתאימים לממוצע ה־OECD, כולל החרדים.
יותר מדי השכלה
באופן כללי, העובדים הישראלים דורגו במקומות נמוכים בכל שלושת המבחנים. באוריינות קריאה הגיעה ישראל למקום ה־27 מתוך 31. ביכולת חישוב מתמטית הגענו למקום ה־26, ובפתרון בעיות אנחנו במקום ה־25 – הרחק מתחת לממוצע במדינות המפותחות. ההידרדרות ביכולות הקריאה מיוחסת ברובה לצניחה שהפגינו בעיקר גברים ערבים. גם בחשבון ובפתרון בעיות עובדים ערבים השיגו כ־40־45 נקודות פחות מעובדים יהודים.
נדמה לנו שהבחירה היא בין כלכלה לגיוס, אבל אם נבחר בגיוס על פני יציאה לעבודה, נפגע אסטרטגית בכלכלה, וגם גיוס לא יהיה
גם "בניכוי חרדים וערבים" מצבנו לא מזהיר. בוגרי אקדמיה ישראלים מצליחים יותר מבעלי השכלה תיכונית או פחות, אבל כשמשווים אותם לעולם הרחב מגלים שהם מתקשים בהבנת הנקרא בעשרה אחוזים יותר ממקביליהם ב־OECD, ונמצאים מתחת לממוצע גם ביכולות חישוב ופתרון בעיות. במקצועות ה־STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) מציגים העובדים הישראלים יכולות נמוכות ממקביליהם במדינות מפותחות.
זה מתכתב עם נתון אחר בדו"ח: השכלת יתר. יש דבר כזה ואנחנו לוקים בו באופן חריג. ישראל מוליכה בבטחה את הטבלה של אי־התאמה במיומנויות, עם יותר מ־40% בעלי כישורים שאינם מתאימים למקצועם, ואחוזים גבוהים של הכשרת יתר או עבודה במקצוע שכלל לא למדו. אנחנו מתגאים בכך שאחד מכל שני מבוגרים כאן הוא בעל תואר ראשון לפחות, אבל זהו התקף בולימי של השכלה שלא מתורגם לערכים תזונתיים בריאים.
פער מיומנויות חריף במיוחד נמדד אצל בעלי השכלה תיכונית בלבד, ישראלים שמחזיקים בתעודת בגרות אבל לא המשיכו ללימודים במכללה או אוניברסיטה. כמעט 50% נמצאו מתקשים בקריאה, מתמטיקה או פתרון בעיות, לעומת כ־30% אצל מקביליהם במדינות המפותחות. מערכת החינוך שלנו, גם זו שכן מלמדת ליבה, לא מספקת סחורה מספיק טובה. מבחן TIMSS שפורסם בשבוע שעבר והראה הידרדרות של תלמידי כיתות ח' במתמטיקה לנתון הנמוך ביותר זה 17 שנה, סיפק גושפנקה נוספת לכך.
בתנאים האלה, מי שיתפתה לדרוך במלכודת שטומנת ההנהגה החרדית, ויאפשר לה לרתום את נושא הגיוס כדי לפגוע ביציאת גברים צעירים לעבודה – הוא לא רק פתי עצום, אלא גם יסתכן בנזק ארוך־טווח למשק הישראלי שיהיה קשה וכואב יותר לפתור אותו בהמשך. כל מה שצריך הוא יכולת מינימלית של אוריינות קריאה כדי להבין את כוונות החרדים, חישוב מתמטי בסיסי כדי לאמוד את הנזק, ומכאן נשאר רק להפגין "יכולת פתרון בעיות בסביבה אדפטיבית".
