פסק הדין בעניין מיסוי המשקאות הממותקים העניק רגע של קורת רוח מבג"ץ. השופטת כנפי־שטייניץ פותחת בעובדות: בישראל נרשמה עלייה מדאיגה במדדי ההשמנה והתחלואה הכרונית, ולמשקאות עתירי סוכר הייתה תרומה מכרעת להחמרה. ממשלת בנט הטילה מס על משקאות ממותקים והוא גרם לירידה של 16% בהיקף הצריכה שלהם.
ומכאן לפוליטיקה: מכיוון שהחרדים הם צרכנים מובילים של משקאות ממותקים, אחת מהבטחות הבחירות של דרעי הייתה ביטול המס, והוא הכניס זאת להסכמים הקואליציוניים. כששר האוצר סמוטריץ' ניגש ליישם את ההבטחה הוגשו התנגדויות חריפות מצד קופות החולים, רופאים ומומחי בריאות באקדמיה. ההתנגדויות נדחו, המס בוטל בהחלטת ממשלה, ונגד ההחלטה הוגשו עתירות.
טוב, הדילמה ברורה, והשאלה היא רק מי צריך להכריע בה: מומחים ושופטים, או נבחרי הציבור שהציבור מצפה מהם לקבל החלטות של מדיניות ציבורית? תשובתה של השופטת נחרצת: "החלטת השר, הדוחה את המלצת גורמי המקצוע ומעדיפה להימנע מהטלת מס קנייה על משקאות מתוקים, היא החלטת מדיניות השנויה במחלוקת ציבורית. ואולם, זוהי סמכותו וזוהי מדיניותו, ועליה ייבחן". במילים אחרות: לא מרוצים מסמוטריץ' ומדרעי? החליפו אותם בקלפי.
כנפי־שטייניץ מחדדת: "הלכה למעשה, מבקשים העותרים כי ניכנס אנו בנעלי השר, ונורה על הטלת מס על משקאות מתוקים. אלא שלא עלינו מלאכת הטלת המס. על פי ההלכה הפסוקה, נקודת המוצא היא שבתחומי משק וכלכלה הסמכות לקביעת מדיניות מצויה בידי הרשות המבצעת והמחוקקת".
השופטת מצטטת את סמוטריץ', שלדבריו ביטל את המס לא רק בגלל דרישת החרדים אלא גם בגלל תפיסת עולמו, הדוגלת בשמירה על חופש צרכני ושוללת את חינוך הציבור בדרך של הטלת מיסוי. לטענתו אין לדבר סוף: "דיברתם על השמנת ילדים? אין דבר שגורם יותר להשמנת ילדים מרביצה פסיבית שעות על גבי שעות כל יום מול המחשב. למה לא נמסה את האינטרנט? אגב, נורא בריא להיות טבעוני או צמחוני. מדוע לא נטיל מיסוי על בשר?"
השופטת מקבלת את הטענה: "למגינת לב העותרים – זוהי עמדתו העקרונית של השר, וזוהי השקפתו החברתית־כלכלית. גם אם מסקנותיה שנויות במחלוקת, היא נטועה בשיקולים ענייניים, ולא מצאתי כי נפל בה שיקול זר. בהחלטתו לביטול הצו העדיף השר שיקולים אחרים, ענייניים אף הם, על פני השיקול של הטלת מס כאמצעי להכוונת התנהגות הצרכנים להפחתת צריכת סוכר. בחירתו זו כשלעצמה אינה עומדת בניגוד לכללי המשפט המנהלי".
עוד טענו העותרים כי העובדה שביטול המס נכלל בהסכמים הקואליציוניים מוכיחה שהשיקול היה "פוליטי" ולא "מקצועי". אין שום פסול בהסכמים קואליציוניים, קובעת כנפי־שטייניץ: "הסכמים אלה מהווים כלי חיוני ולגיטימי לקביעת קווי המדיניות ולקידום מטרותיה של הממשלה המתהווה, וכן מסגרת להסכמה פוליטית בין המפלגות השונות".
את הטקסט של כנפי־שטייניץ סיכם השופט גרוסקופף בפסקה המרעננת הבאה: "ביקורת שיפוטית אינה מופנית כלפי תבונתה של החלטת הרשות המנהלית אלא כלפי חוקיותה. שר האוצר הוא המופקד על המדיניות הכלכלית, וכל עוד מדיניותו אינה עומדת בניגוד לעילות הביקורת המנהלית המקובלות, אין בסמכותנו להתערב בה, תהיה עמדתנו ביחס לנכונות ההחלטה אשר תהיה". יפה שופטי בג"ץ, תנו לנו עוד מזה.
