מעולם לא חשבתי שבמשך כל כך הרבה ימים אני אציג את עצמי בתור ״אני אחות של רומי, מצטערת שאנחנו מכירות בנסיבות האלה״. שלא תבינו לא נכון, אני הכי גאה בעולם להיות אחותה של רומי, הלוחמת העל־טבעית הזו, ששורדת ונלחמת בשבי כבר 435 יום. אבל אני פשוט רוצה לחזור להיות גאה באותה הפשטות שבה הייתי גאה כל השנים שקדמו לחטיפה שלה. אני רוצה להרים אליה טלפון להגיד לה שאני מתגעגעת, ושהשיחה לא תגיע ישר לתא קולי. אני רוצה לשלוח לה הודעה ושהיא תענה לי בסטיקר מצחיק בחזרה, ולא שההודעה תישאר עם וי אחד. רוצה כבר לראות אותה, לחבק אותה, לנשק אותה, לצחוק איתה, לבכות איתה, לשמור עליה, לתת לה יד, לגרום לה להרגיש שהיא בטוחה, שהיא לא לבד.
השבת קוראים בבתי הכנסת את מעשה דינה, זה סיפור על אונס מזעזע, על נערה שנחטפת. ועל ההשלכות הנוראיות של מעשה התועבה הזה. ואני רוצה לבקש מכם לעצור רגע. לעצום עיניים. תראו לנגד עיניכם את אחותכם, האישה שלכם, אמא שלכם, החברה הכי טובה שלכם.
אם זו הייתה האישה האהובה עליכם בעולם, לא הייתם מסוגלים להשאיר אותה שם עוד שנייה וחצי. הייתם קורעים את העולם כדי להחזיר אותה הביתה, למקום מבטחים
עכשיו דמיינו שהסיפור המקראי על דינה הוא כבר לא סיפור על דמות מקראית רחוקה, אלא על אותה אישה אהובה. והיא לא סתם יושבת ומחכה. היא מוחזקת בידי מחבלים! מחבלים!! שיכולים לעשות לה כל מה שהם רוצים, בכל זמן שהם רוצים. אתם יכולים בכלל לדמיין את האישה שאתם הכי אוהבים בעולם מוחזקת בחושך, בזוהמה, בלי אוויר, בלי אוכל, בלי מים, בידי מחבלים ארורים?
אתם יודעים שהיא בחיים, אתם יודעים שירו בה לפני שחטפו אותה, אתם יודעים שהיא נלחמת על כל נשימה שם בשבי.
הסיפור של דינה הוא סיפור על מי שלא היה לה קול להתנגד. אנחנו לא יכולים לקרוא את סיפור דינה ולהתעלם מהסיפור שקורה ממש ברגעים אלה.
אנחנו יודעים מה קרה לנשים באותו בוקר נורא, אנחנו יודעים מה קרה לנשים שהוחזקו בשבי ושוחררו בעסקה. אנחנו יודעים על ההתעללות הפסיכולוגית, ההרעבה, המכות שהן חטפו, הפגיעות המיניות. תחושת חוסר הביטחון מהעובדה שמחבל שומר עליהן לבד, ואין להן יכולת להתנגד לדבר שיעשה – כי הוא זה שמביא להן אוכל. מביא להן מים. שומר עליהן מההמון הזועם. הוא זה שיחליט אם הן נשארות בחיים או שהוא ירצח אותן בדם קר, אז איך אפשר להתנגד לכל פגיעה באשר היא? כשאנחנו באים לדבר על מוגנות ומניעת פגיעות מיניות אנחנו לא יכולים להתעלם מקריאתה של דינה הממאנת להינחם.
אני מבקשת מכם לא להשאיר את דינה בין דפי הפרשה, לא להשאיר את רומי רק בתור אחותי. בבקשה תדמיינו שזו אחותכם ושהיא נמצאת בסיטואציה הזו בכל מאית השנייה בכל יום, כבר 435 ימים.
רק מהמחשבה על זה יש לנו בחילה. אם זו הייתה האישה האהובה עליכם בעולם, לא הייתם מסוגלים להשאיר אותה שם עוד שנייה וחצי. הייתם קורעים את העולם כדי להחזיר אותה הביתה, למקום מבטחים.
וזה לא שהסיפור גמור ואין יכולת. יש יכולת, היא בחיים שם!!! היא נלחמת על כל רגע כדי לשרוד יחד עם החטופות והחטופים האחרים. יש יכולת! היא הוכחה לנו לפני שנה שניתן לקיים אותה ולשמור על החיים של החטופים והחיילים. יש יכולת! החיילים והחיילות שלנו עושים הכול כדי להביא את התנאים הטובים ביותר עבור זה. יש יכולת! והגיע הזמן לממש אותה. לעצור את הסבל. להחזיר את האישה האהובה עליכם בעולם הביתה, יחד עם כל החטופות והחטופים.
לא הייתם עושים הכול כדי לממש את היכולת הזו? בשבת הזו, במאות בתי כנסת מתפללים לשלומם של כל החטופות וכל החטופים, מתפללים שיחזרו, שלא יאונה להם עוד רע.
העובדה שיש לנו עדיין חטופות וחטופים מוחזקים בידי מחבלים זו ההשפלה הכי גדולה שאנחנו חווים כמדינה, כעם. רק תדמיינו את הפחד שבמקום 100 חטופים, יש לנו שם עכשיו 101. מהסיבות הכי גרועות בעולם.
אנחנו חייבים להחזיר אותן ואותם הביתה. היום.
במסגרת "שבת דינה" שמציינים השבת, מתקיימים במאות בתי כנסת בארץ ובעולם מפגשים ודיונים על מוגנות מינית בקהילה, על עמידה לצד נפגעות ונפגעים, ובקריאה לשחרור החטופות והחטופים.
