חדור רוח קרב: עדות נתניהו סיפקה את הסחורה

האוויר באולם נטול החלונות בקומה מינוס 2 בבית המשפט המחוזי בתל־אביב היה דחוס מאוד ביום שלישי. לעיתים היה מחניק ממש. לאורך שעות הדיון הארוכות הצטופפו על ספסלי העץ הלא נוחים תובעים לצד סנגורים, חברי כנסת ושרים, עיתונאים רבים וגם בנו הצעיר של ראש הממשלה, אבנר, שהגיע יחיד מכל בני המשפחה. אבנר בא לחזק את אבא שעלה לראשונה על דוכן העדים, ומצא מקום רק בקצה הספסל האחורי, בפינת האולם.

זה אכן היה יום היסטורי, ולא במובן החיובי של הביטוי. לראשונה בתולדות מדינת ישראל ניצב ראש ממשלה מכהן על דוכן העדים כנאשם, "נאשם מספר 1" כפי שהקפידה לכנותו התובעת, עו"ד יהודית תירוש, על אף מחאותיו של הסנגור עו"ד עמית חדד. לשווא הוא דרש ממנה להקפיד בכבודו ולפנות אליו ב"ראש הממשלה".

את עיקר תשומת הלב משכה עדות נתניהו, אך יום הדיונים הראשון בפרשת ההגנה החל כמקובל בנאום הפתיחה של הסנגור. את מסורת נאומי הפתיחה ירשנו פה בארצנו הקטנטונת מהמשפט האנגלי. כאשר המשפט מתנהל בפני מושבעים שאינם אנשי משפט מקצועיים, כל צד חייב להסביר להם מה בדיוק הוא מבקש להוכיח באמצעות העדים והראיות שיציג.

שופטים מקצועיים אינם זקוקים לנאום הפתיחה כדי להעריך את תרומתן של כל עדות וראיה להוכחת האישומים או להפרכתם, אך מסורת היא מסורת – ודאי בעולם המשפט השמרני ואוהב הקביעות והסדר. כך קיבלנו בבוקר יום שלישי הזדמנות לראות את אירועי המשפט דרך עיניו של עו"ד חדד, שמנהל את הגנתו של נתניהו בכל הפרשיות מאז תום פרשת התביעה.

פיתוחי משפט

נתניהו, טען עו"ד חדד בנאומו, נפל קורבן ל"מוטיבציית יתר" של המשטרה והפרקליטות, שבאה לדבריו לידי ביטוי בחקירה זריזה ורשלנית, וכן בכתב אישום בעייתי שאיננו מבוסס עובדתית ומשפטית. ברובד העובדתי, טען חדד, התביעה כשלה עוד בשלב הראשון בהוכחת העובדות שהציגה בכתב האישום. כגודל היומרה עומק הריקנות.

בין השאר טען חדד שהתביעה ידעה עוד לפני עדותו של שלמה פילבר במשפט – או לפחות הייתה חייבת לדעת – שפגישת ההנחיה המתוארת בכתב האישום לא התקיימה. בפרשייה אחרת, תיק המתנות, התיימרה התביעה לקבוע במדויק, לא בערך, מה שווי המתנות שקיבלו נתניהו ורעייתו מארנון מילצ'ן ומג'יימס פאקר, אך אז התברר שקביעותיה הן לא יותר מהערכות גסות המתבססות על עדות של הדס קליין, שהמשטרה ידעה שהיא מתעבת את בני הזוג נתניהו.

רבות מהעובדות שתוארו בכתב האישום התגלו, לדברי חדד, כחסרות משמעות. כך למשל, מחצית ממקרי "ההיענות החריגה" לבקשות הסיקור באתר וואלה, שפורטו ברשימה שצירפה הפרקליטות לכתב האישום, לא אירעו בידיעתו של נתניהו, והוא לא היה יכול לדעת עליהם.

ברובד המשפטי טען עו"ד חדד שהתביעה הפכה את ראש הממשלה ל"שפן ניסיונות משפטי", וניסתה לקבוע באמצעותו כללים חדשים בשאלה מהו שוחד ומהי הפרת אמונים. לטענתו, בתיק 4000, פרשת בזק־וואלה, ביקשה הפרקליטות להפוך קשר רגיל בין כלי תקשורת ופוליטיקאי ליחסי שוחד, בלי שראש הממשלה היה יכול לדעת שהוא צד לעסקת שוחד.

הבסיס לשוחד היה כביכול "ההיענות החריגה" לבקשות הסיקור, אך אפילו כתב האישום לא טוען שבני הזוג אלוביץ' ובני הזוג נתניהו דיברו אי פעם במפורש על יחסי תן וקח, אלא רק שמערכת היחסים הזו נלמדת מהתנהגותם. לפי חדד, התביעה לא הצליחה להראות כיצד נתניהו היה אמור להבין שהוא מקבל "היענות חריגה".

בפרשת המתנות, תיק 1000, ביקשה הפרקליטות – לפי תיאורי חדד – לסלול כביש עוקף לחוק המתנות. מאחר שאפילו לשיטת הפרקליטות אי אפשר לקבוע שמילצ'ן נתן לנתניהו את המתנות רק משום שהוא איש ציבור, ואפילו לא שזה היה "הטעם הדומיננטי", נמנעה הפרקליטות מלהאשים את נתניהו בעבירה על חוק המתנות. במקום זאת היא יצרה מבנה משפטי חדש: אם המתנות ניתנות גם ב"זיקה" לכך שהמקבל הוא איש ציבור, מדובר בהפרת אמונים.

כך נוצר, לפי חדד, מצב אבסורדי: אם מתנה ניתנת לאיש ציבור רק משום שהוא איש ציבור, זאת עבירה על חוק המתנות שהעונש המרבי עליה הוא קנס. אך אם היא ניתנת מידי חבר, גם בשל הידידות ביניהם אך גם ב"זיקה" לכך שהמקבל הוא איש ציבור, זו עבירה שהעונש המרבי עליה הוא שלוש שנות מאסר.

בתיק 2000, פרשת נתניהו־מוזס, החידוש לשיטת חדד גדול עוד יותר. בכתב האישום טוענת הפרקליטות שהפרת האמונים מצויה בכך שנתניהו נטע בליבו של מוזס את התחושה שהוא נכון לעסקת שוחד, אף שמעולם לא התכוון לכך. "זה סוג חדש של הפרת אמונים, שגם התביעה לא יודעת להגדיר אותו", קבע חדד, והעלה את הסברה שזהו מוצא של פשרה בעקבות מחלוקת פנימית בפרקליטות. "היה מי שרצה להאשים את נתניהו בשוחד, והיה מי שחשב שאין פה בכלל בסיס להגשת כתב אישום", אמר הפרקליט, "הפשרה הייתה להגיש כתב אישום בעבירה של הפרת אמונים. רז נזרי קרא לזה 'חצי היריון'".

השאלות הקלות

בתום הנאום החל נתניהו להעיד כשהוא חדור רוח קרב. "שמונה שנים אני מחכה להזדמנות להציג את האמת", הצהיר ראש הממשלה בפתח העדות. שפת הגוף שלו שידרה שההצהרה כנה, אף שסנגוריו ביקשו כמה פעמים לדחות את מועד העדות. השופטים, כולם בני יותר משישים אך צעירים מראש הממשלה, הציעו לו כמה פעמים לשבת. גם הסנגור חדד הצטרף להצעה, והזכיר לנתניהו שצפויים לו עוד ימים רבים של עדות. נתניהו התעקש לעמוד ולהשיב לשאלות בדרכו, בפירוט, לעיתים באריכות יתר ועם קורטוב של הומור.

את החקירה הראשית בחר עו"ד חדד לפתוח בשאלות הנוגעות לתיק 4000 ולמערכת היחסים בין נתניהו לשאול אלוביץ'. הוא ביקש לצייר בפני השופטים תמונה שונה לחלוטין מזו שמצטיירת מכתב האישום: לא קשר של ידידות קרובה, אלא קשר מינורי שנמשך מעט שנים; לא ייחוס של חשיבות רבה למה שנכתב ופורסם באתר וואלה, אלא דווקא זלזול; לא מערכת יחסים של תן וקח, אלא קשר רגיל, כפי שהיה עם בעלי כלי תקשורת אחרים.

נתניהו סיפק את הסחורה. את אתר וואלה הוא כינה, בחיוך, "אתר של כלבים וחתולים", והזכיר שמאז בחירות 2015 הליכוד חדל מלפרסם באתר, שהיה זניח בעיניו. בכל הנוגע לקשריו עם בני הזוג אלוביץ' הדגיש נתניהו שמדובר במפגשים ספורים, שלא כללו ביקורים הדדיים. כשנשאל על אופי השיחות עם אלוביץ', סיפר נתניהו על שיחות דומות עם בעל השליטה בשידורי קשת, מוזי ורטהיים.

ביום העדות הראשון, יום שלישי, ניכר שנתניהו מבקש להיזהר בכבודו של אלוביץ', והוא אף דיבר במילים חמות על ראשית ההיכרות הקרובה ביניהם, כאשר הזוג אלוביץ' הגיע לניחום אבלים בשבעה על חמיו, שמואל בן־ארצי ז"ל.

למחרת כבר הסיר נתניהו את הכפפות. בתגובה לשאלות סנגורו כינה ראש הממשלה את אלוביץ' "ימין מבוהל", וטען שבשלבים המוקדמים של היכרותם הבין שלא יבוא ממנו התיקון שייחל לו – לא מאתר וואלה יצמח גיוון ואיזון בשוק הדעות בתקשורת הישראלית. האם אלוביץ' יגמול לנתניהו בעקיצות משלו כשיעלה על דוכן העדים? ימים יגידו.

הפיתוי להסיק מסקנות חפוזות משני ימי העדות הראשונים הוא רב, אך ראוי להימנע מכניעה ליצר. נתניהו החל את עדותו בתנופה מרשימה, וסביר שהיא תימשך עד תום החקירה הראשית. אך חלקה החשוב של העדות יתחיל רק אחר כך, כשהתביעה תקבל את ההזדמנות לחקור את ראש הממשלה בחקירה נגדית, ולעמת אותו עם הראיות והעדויות. אז נגלה כיצד נתניהו מתמודד עם השאלות הקשות, ואולי להעריך בזהירות מה הסיכוי של ההגנה לפרוע את השטר שחתמה בנאום הפתיחה, ולהביא לכך שנתניהו יזוכה מכל אשמה.