מי ישן בלילה: החלוקה האמיתית של החברה הישראלית במלחמה

יש לנו נטייה, כבר הרבה זמן, לחלק את החברה הישראלית לחלוקות שונות ומשונות. החלוקה המוכרת ביותר – ולעיתים גם הנכונה – קשורה בעמדה ביחס לראש הממשלה נתניהו: כן ביבי או לא ביבי. יש גם חלוקות אחרות, כמו ימין ושמאל, דתיים וחילונים ועוד.

Video: גו לייב

אבל בשנה ומשהו האחרונות אני משוכנע שהתפתחה חלוקה אחרת לגמרי. וכדי להסביר, אחזור ליום שני השבוע.

היום הזה הסתיים במסיבת עיתונאים שעסקה בנושאים כמו משפט נתניהו, סוריה, וכן בקשיש או לא בקשיש. אבל חוץ ממנה, באותו היום נהרגו שבעה חיילים – ארבעה בלבנון ושלושה ברצועת עזה.

הגעתי למסיבת העיתונאים הזאת – או ליתר דיוק, הגעתי לצפות בה על הספה מול הטלוויזיה – כששני דברים מעסיקים אותי. הראשון היה החתן שלי, שהתקשר מהבוקר שוב ושוב, כולל באמצע שידור, בניסיון לברר פרטים על חברו הקרוב. החבר שגדל איתו בשכונה, שהלך איתו לישיבת הסדר, וששירת איתו באותה החטיבה במילואים. בסוף היום התברר שהחבר הזה, סרן במיל׳ שגיא רובינשטיין ז״ל, נפל בלבנון.

הדבר השני שתפס את תשומת הלב שלי באותו היום היה חבר שלא דיברתי איתו באותו יום, אבל בקבוצת הוואטסאפ המשותפת שלנו ראיתי שהוא מוטרד מאוד. הבן שלו, שמשרת בגבעתי, היה אמור לצאת באותו היום להתרעננות, האבא דיווח שקבוצה הוואטסאפ של הגדוד של הבן שותקת לגמרי מהבוקר, והוסיף שאחרי שנה של מלחמה כולנו יודעים מה זה אומר קבוצת ואטסאפ שותקת, ושהוא נמצא בחרדות נוראיות. בסוף, הבן שלו היה בסדר, אבל החברים שלו נהרגו ונפצעו. עם המטען הזה הגעתי למסיבת העיתונאים וראיתי מה שכולנו ראינו שם.

יש לנו נטייה, כשאנחנו רואים את נתניהו ואת העיתונות הישראלית, לחשוב שאלה שתי קבוצות, שני  צדדים שונים. אבל באותו הערב קלטתי שזוהי אותה הקבוצה. נתניהו ורוב העיתונות הישראלית, ודאי ברוח שנשבה משני הצדדים באותו ערב, חברים באותה קבוצה, שנקרא לה קבוצת הישנים בלילה.

מה שמחלק את החברה הישראלית בשנה וחודשיים האחרונות הוא השאלה מי נרדם בלילה. יש קבוצה שלא ישנה, וקבוצה שישנה היטב. רוב העיתונות שלנו ישנה טוב בלילה, כי לרוב גדול של העיתונאים שלנו, בהכללה, אין בן בלבנון ובן בג'בליה. גם נתניהו, שהיה לוחם בסיירת מטכ"ל לפני שנים רבות, נמצא היום באותה הקבוצה. יכול להיות שהוא נמצא בשלוש בלילה בבור של חיל האוויר, ויכול להיות שהוא מקבל החלטות קשות, אבל בסוף, במפגש עם הכרית והשמיכה בלילה, כשאתה לא יודע איפה הבן שלך נמצא עכשיו, זאת חוויה שנתניהו לא מכיר היום. הילדים שלו לא נמצאים שם. גם הילדים של רוב העיתונאים שמתקוטטים איתו בכל יום לא נמצאים שם. לכן מסיבת העיתונאים נראתה באותו יום כפי שנראתה.

כמעט כל ערוץ טלוויזיה חתך את השידור ממסיבת העיתונאים בשלב אחר, וכל אחד מהצופים צפה בגרסה אחרת. רק למחרת, בטוויטר, מצאתי קטע קטן מהאירוע הזה שבו נראה עמיאל ירחי, כתב מקור ראשון, שואל את ראש הממשלה על העומס והשחיקה, כמי שהוא וחבריו עשו מעל 200 ימי מילואים בשנה. זאת שאלה שבאה ממישהו שנמצא במלחמה הזו.

ולכן, החלוקה האמיתית של החברה הישראלית היא לא בין ימין לשמאל, אלא בין מי שישנים בלילה למי שלא. ומכיוון ששיעור גבוה מהפוליטיקאים ומהעיתונאים שלנו שייכים לקבוצה הראשונה, השיח בשנה האחרונה הוא שיח מנותק. ממש מנותק.

חודשיים לתוך המלחמה סיפרתי למנהלים שלי שאני יודע על מה אני חולם בלילה, אני יודע איזה דפיקות באות אליי בחלום, דפיקות שחלק מאיתנו לצערנו שומעים אותן באמת, וחלק אחר חולמים עליהן בסיוטים. וכשאני רואה עיתונאים שואלים במסיבות העיתונאים שאלות מטופשות, אני יודע לזהות לאיזה עיתונאי אין גם במעגל עשירי אף אחד בלבנון או בעזה, ולאיזה יש.

זו החלוקה שלי של החברה הישראלית.