מיום ליום נראה שמלחמת התקומה משנה סדרי עולם במזרח התיכון, ואלה מחייבים אותנו לדיון מחודש במשמעותם ובהשלכותיהם על מעמדה של ישראל בין העמים. בעקבות המפלה שהנחילה ישראל לארגון הטרור השיעי חיזבאללה בלבנון והמכות שהנחיתה על איראן, באה מפלתו של בשאר אסד, נשיא סוריה מאז שנת 2000, ועמה אובדן השליטה של המיעוט העלווי (זרם של מוסלמים שיעים) ברוב המכריע של תושבי סוריה הסונים ובמיעוטים הדרוזים והכורדים.
מפלת "הקצב מדמשק"
בשנות שלטונו היה משטר אסד מעורב בהסתרת נשק להשמדה המונית שהיה ברשות סדאם חוסיין. בספטמבר 2007 השמידה ישראל כור גרעיני בסוריה. משטר אסד היה מעורב ברצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל־חרירי בפברואר 2005, ואף שנאלץ – בעקבות מחאות עממיות של אזרחי לבנון – להסיג את הכוחות הסוריים מלבנון, השפעתו בלבנון נמשכה באמצעות ארגון הטרור השיעי חיזבאללה. בינואר 2011 פרצה בסוריה התקוממות של הרוב הסוני ובני המיעוטים הכורדים והדרוזים. במלחמת האזרחים שהתפתחה נהרגו מאות אלפים ומיליונים נעשו פליטים. באפריל 2018 תקף משטרו של אסד את העיר דומא בנשק כימי שכלל שימוש בגז עצבים. הסיוע של איראן וחיזבאללה והתמיכה של רוסיה וסין למשטר אסד לא הביאו להכרעת המרד נגדו. ואולם, בעקבות פעולות ישראל בלבנון ובאיראן, הכריעו המורדים את משטר אסד בתוך שבועיים.
כעת סוריה מחולקת בין שטח מרכזי הנשלט בידי המורדים הסונים, בהנהגת אבו־מוחמד אל־ג'ולאני, ובין שטחים בשליטת המיעוט הכורדי והמיעוט הדרוזי. שטח ניכר בצפון סוריה נשלט בידי טורקיה מאז פלישתה לסוריה ב־2016 במהלך מלחמת האזרחים.
סכנת המשטר החדש
המפלה של אסד רוצח ההמונים בסוריה מבורכת, אבל המורדים הסונים, בהנהגת ג'ולאני, הם אסלאמיסטים קיצוניים, מסוכנים ורצחנים, שכבר הצהירו על שאיפותיהם להקים בסוריה את הח'ליפות האסלאמית, להילחם ביהודים, לכבוש את ישראל ולהגיע עד לירושלים. אף שאל־ג'ולאני השמיע דברים מתונים כלפי מדינות המערב, ישראל אינה יכולה להסתמך על כך. קיימת סכנה מוחשית ומיידית ליישובי רמת הגולן ואצבע הגליל, להשתלטות המורדים על מחסני הנשק והתחמושת והמתקנים של צבא סוריה ולזליגת מורדים ואמצעי לחימה ללבנון.
לכן כבש צה"ל בהוראת הדרג המדיני את העיירה קונייטרה ואת רום החרמון, הפציץ מטרות רבות בסוריה, והשמיד מטוסים, מעבדות נשק מתקדם ומצבורי תחמושת וטילים. שר הביטחון ישראל כ"ץ הנחה את צה"ל להשלים את ההשתלטות על מרחב החיץ שישראל מסרה לידי סוריה בעקבות מלחמת יום הכיפורים; לפעול ליצירת מרחב ביטחון נקי מנשק אסטרטגי כבד ומתשתיות טרור בדרום סוריה גם מעבר למרחב החיץ, תוך יצירת קשר עם האוכלוסייה הדרוזית באזור ואוכלוסיות נוספות; למנוע ולסכל את חידוש ציר הברחות הנשק מאיראן ללבנון דרך סוריה; ולהמשיך לפעול להשמדת נשק אסטרטגי כבד ברחבי סוריה.
הגולן במשפט הבינלאומי
לפי עקרון ה־uti possidetis juris במשפט הבינלאומי, גבולותיה של מדינה חדשה נקבעים על פי הגבולות שהיו לה בעת שהוקמה. כשקמה מדינת ישראל היו אלה הגבולות שנקבעו להקמה מחדש של הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל, כפי שנקבעו בכתב המנדט הבריטי על ארץ ישראל ואושררו בסעיף 80 למגילת האו"ם. שום אירוע מאוחר יותר לא שינה קביעה זאת. העיקרון הזה היה הבסיס לקביעת הגבול בהסכמי השלום בין ישראל למצרים ב־1979 ובין ישראל לירדן ב־1994, וגם לסימון הקו הכחול (קו הנסיגה) בין ישראל ללבנון, שהאו"ם זיהה בשנת 2000 כקו הגבול de facto, אף שאינו קו גבול רשמי מאחר שבסופו של דבר לא נחתם הסכם שלום בין המדינות.
ביוני 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, חזרו לידי ישראל שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה שנועדו לה מלכתחילה, והוחזקו מ־1948 עד 1967 בידי ירדן ומצרים תוך הפרת הדין הבינלאומי. הדעה הרווחת בין משפטנים בינלאומיים ידועי שם הייתה שלישראל הזכות העדיפה לריבונות בשטחים האלה, ואין דינם כדין שטחים כבושים במשפט הבינלאומי. אדרבה, לישראל הייתה זכות להכריז כי החילה את ריבונותה עליהם. בפועל, משיקולים מדיניים ואחרים, החילה ישראל את ריבונותה רק על מזרח ירושלים והעיר העתיקה. החלת הריבונות נעשתה דרך החלת המשפט, השיפוט והמִנהל בידי הממשלה על השטחים האלה מכוח תיקון מס' 11 לפקודת סדרי שלטון ומשפט, תש"ח־1948, שנתקבל ב־28 ביוני 1967, וקבע כי "המשפט, השיפוט והמִנהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ ישראל שהממשלה קבעה בצו".
מעמדה של רמת הגולן, שנכבשה במלחמת ששת הימים, היה שונה. מלכתחילה רוב הגולן וגם החורן יועדו להיות חלק מהמנדט הבריטי בהסכמים שנחתמו בין בריטניה לצרפת בדצמבר 1920. ההסכם הביא בחשבון את העובדה שיהודים רכשו בכסף מלא אדמות רבות ואף רשמו אותן על שמם בספרי רישום המקרקעין העות'מאניים, וקיבלו קושאנים שהעידו על כך. אומנם נקודות היישוב שהוקמו בשטח ננטשו כבר בראשית המאה ה־20, אבל הבעלות היהודית – בעיקר של פיק"א, החברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהקים הברון ג'יימס דה־רוטשילד – נותרה בעינה. אולם, בהסכם הבריטי־צרפתי שתיחם את הגבול באופן סופי ב־1923 (הסכם ניוקומב־פולה), העבירה בריטניה את השטחים האלה למנדט הצרפתי. רישום המקרקעין על שם בעליהם היהודים נותר בעינו גם כשקמה מדינת סוריה. רק בשנות הארבעים של המאה ה־20 הפקיעה סוריה את האדמות, בלי לפצות את הבעלים כנדרש במשפט הבינלאומי.
במלחמת יום הכיפורים כבשה ישראל שטחים נוספים בחלקו הצפוני של הגולן ובחרמון. אבל בעקבות הסכם הפרדת כוחות, שהושג במאי 1974, פינתה ישראל את העיירה קונייטרה ואת סביבתה הקרובה, וכן את רום החרמון. מאחר שבהסכם ניוקומב־פולה לא נכלל הגולן בשטח המנדט הבריטי, לא היה די בצו ממשלתי כדי להחיל את הדין הישראלי שם. לצורך זה חוקקה ישראל את חוק רמת הגולן, התשמ"ב־1981, שקבע כי "המשפט, השיפוט והמִנהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". החוק הביא לסיומן 14 שנות ממשל צבאי ברמת הגולן.
ב־25 במרץ 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על צו נשיאותי שהכריז שארצות הברית מכירה באופן רשמי בריבונות ישראל ברמת הגולן, בעקבות הצהרתו כי "לאחר 52 שנים הגיע הזמן שארצות הברית תכיר באופן מלא בריבונות הישראלית ברמת הגולן, דבר חשוב מבחינה אסטרטגית וביטחונית לישראל וליציבות האזורית". ממשל הנשיא ביידן לא שינה את הצו. ביולי 2024, לאחר הפיגוע של חיזבאללה במג'דל־שמס, שנהרגו בו 12 ילדים ובני נוער, הדגישה ארצות הברית שוב את הכרתה המלאה בריבונות ישראל על רמת הגולן.
השלכות נפילת סוריה
מפלת משטרו של אסד שינתה לא רק את המצב הגיאופוליטי אלא גם את המצב המשפטי. במצב הקיים, לאחר שנים רבות של מלחמת אזרחים, חדלה סוריה להתקיים כמדינה אחת. יש אזור מרכזי ששולטים בו המורדים ושם הם ממשיכים לנהל מלחמה נגד אויביהם מבית, לצד אזורים הנשלטים בידי המיעוט הדרוזי והמיעוט הכורדי. שטח ניכר בצפון סוריה נשלט בידי טורקיה, שפלשה לתוכו ב־2016 והשתלטה עליו ועל אזרחיו בניגוד למשפט הבינלאומי.
בהחלטה 242 של מועצת הביטחון, שנוסחה בעקבות מלחמת ששת הימים, קבעה מועצת הביטחון בין השאר את זכותן של כל מדינות האזור לחיות בשלום בגבולות מוכרים ובטוחים, ללא איומים או מעשי אלימות. ההחלטה אינה מחייבת מאחר שהתקבלה מכוח הפרק השישי למגילת האו"ם, המסמיך את המועצה לנסח המלצות לפתרון סכסוכים בדרכי שלום. אולם מקביעתה הברורה שלישראל עומדת הזכות לחיות בשלום בגבול מוכר ובטוח משתמע כי כל עוד לא ייחתם הסכם שלום שייקבע בו גבול אחר עם המדינה השכנה, לישראל הזכות לשלוט ברמת הגולן כולה, כולל אזור קונייטרה וכתר החרמון.
טוב תעשה ישראל אם תחיל את ריבונותה על השטחים שפינתה בעקבות מלחמת יום הכיפורים וכעת כבשה מחדש. הדברים מקבלים יתר תוקף לנוכח קיומה של אוכלוסייה ישראלית ודרוזית המעוניינות בריבונות הישראלית, ומנגד – היעדרה של אוכלוסייה עוינת, שכבר ב־1967 נמלטה מרמת הגולן לתוך סוריה, וכן לנוכח השטח הגדול שהיה בבעלות יהודית והופקע בידי שלטונות סוריה ללא פיצוי לבעלים, בניגוד למשפט הבינלאומי. ההכרה האמריקנית בריבונות הישראלית שם היא פתח תקווה רחב לכך ש"לָנוּ, לָנוּ, יִהְיֶה לָנוּ כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן".
