פה ושם ביהדות אפשר למצוא מקורות שאולי אפשר להסיק מהם שהמקדש ירד מוכן מהשמיים. מכל מקום, הרוב המוחלט של מקורות התורה שבכתב ושבעל פה, גאונים, ראשונים ואחרונים ודאי איננו תומך בכך. די לקרוא את ציווי התורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", או את פתיחת הלכות בית הבחירה של הרמב"ם, שם נכתב "מצוות עשה לבנות בית להשם", כדי להבין שהיהדות מצפה מיצורים אנושיים להקים את המבנה הזה במו ידיהם – אגב, ממש כפי שהקימו במו ידיהם את הבית הראשון והשני. במקום אחר מתבטא הרמב"ם בחריפות כלפי מי שמטיל על בורא עולם לקיים מצוות שהוא עצמו מחויב לקיים.
ובכל זאת, מי שמבקש לטעות ולשבש ימצא את המקורות המתאימים. מקור שנוהגים להיתלות בו בהקשר הזה הוא מדרש תנחומא לפרשת כי תשא (י"ג), שבו נכתב: "אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו בחומה, ולעתיד אני אבנה את בית המקדש ותהיה מוקפת בחומת אש, שנאמר 'ואני אהיה לה נאום השם חומת אש'". הד לתפיסה הזאת חדר לתפילת "נחם" הנאמרת בתשעה באב, והפעם ביחס לכל ירושלים: "כי אתה השם באש היצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה". גם הזוהר הגיע למסקנה דומה על בסיס הפסוק "בונה ירושלים השם".
במקום מסוים (סוכה מ"א, א') כותב רש"י שהמקדש ירד משמיים. זאת, בשל ההנחה בגמרא שהבית השלישי ייבנה ביום טוב הראשון של פסח או בלילה שאחריו, אף שנכתב שאין בניין בית המקדש בלילה וגם לא ביום טוב. לפיכך כותב רש"י שזהו "בניין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין – בנוי ומשוכלל הוא ייגלה ויבוא משמיים, שנאמר (שמות ט"ו): 'מקדש השם כוננו ידיך'". במקומות רבים אחרים, לעומת זאת, מאמץ רש"י את התפיסה הפשוטה שבני אדם יבנו את המקדש. כך למשל, בפירושו לתיאורי המקדש בספר יחזקאל מסביר רש"י שהפירוט הרב שם נועד לכך שעם ישראל ידע כיצד לבנות את המקדש בעת קץ.
מלון הולילנד, שכונת בית וגן
צילום: מרים צחי
שברי מדרשים וציטוטים בודדים הספיקו לרבים – בייחוד בדורות הללו – כדי להסיר מעצמם את עול האחריות לקידום בניינו המחודש של המקדש, או אפילו את עצם השאיפה שיוקם בשלישית. ההשערה הסבירה שכדרכם של מדרשי אגדה מדובר כאן באמירות שאינן כפשוטן, שהובאו כדימוי בלבד ולא עלה על דעת אומריהן לעקור את המצוות המפורשות בעניין, לא שכנעה את מי שמראש חיפש ענף גבוה להיתלות בו כדי להיפטר מחובה מעיקה.
במאמר שפרסם לאחרונה בנוגע לשאלת "מקדש משמיים" מצטט הרב הלל בן־שלמה את הרב ישראל אריאל ממכון המקדש, שכתב שהמקורות בזוהר ובמדרשים מתייחסים למקדש בעולם הבא – כלומר, לא למקדש הגשמי בירושלים. האמונה במקדש גשמי שיגיע משמיים אין מקורה כלל ביהדות, לדבריו, אלא דווקא בנצרות. הרב מצטט מחזון יוחנן בברית החדשה, שם נכתב שירושלים החדשה תרד כשהיא מושלמת משמיים.
הנה למשל חזון יוחנן ג', 12: "וכתבתי עליו… את שם עיר א־לוהי ירושלים החדשה, היורדת משמיים מעם א־לוהיי". וביוחנן כ"א, 2: "וארא והנה העיר הקדושה ירושלים החדשה יורדת מאת הא־לוהים מן השמיים, והיא מתוקנת ככלה המקושטת לבעלה". בהמשך הפרק מובא תיאור ארוך של ירושלים היורדת כביכול מוכנה ממעל: "וייקחני ברוח על הר גדול וגבוה, ויראני העיר הקדושה ירושלים הגדולה יורדת מן השמיים מאת הא־לוהים. ועליה כבוד א־לוהים ואור נוגהה כאבן יקרה מאוד, כאבן ישפה המבהקת כעין הקרח. ולה חומה גדולה, וגבוהה, ו־12 שערים לה… ורחוב העיר זהב מופז כזכוכית בהירה".
בשורה התחתונה ירושלים לא ירדה משמיים, אלא נבנתה מחדש בעמל אנושי רב. היא בנויה כיום לתפארת, ומהחל ועד כלה היא מעשה ידי אדם
אגב, בירושלים היורדת משמיים של חזון יוחנן אין מקדש. דווקא הוא, כך מתברר, לא ירד משמיים: "והיכל לא ראיתי בה, כי השם א־לוהים הוא והשה (כינוי לישו) היכלה".
לא מפליא לגלות שלשיטת המקורות הנוצריים בניין ירושלים אינו מוטל על בשר ודם. בניגוד ליהדות, שבה "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", כדברי ספר החינוך, הנצרות ביטלה את כלל המצוות המעשיות והמירה אותן במהויות רוחניות ובחוויות ערטילאיות.
בכל אופן, בשורה התחתונה ירושלים לא ירדה משמיים, אלא נבנתה מחדש בעמל אנושי רב. היא בנויה כיום לתפארת, ומהחל ועד כלה היא מעשה ידי אדם. עם ישראל לא ראה לנכון להמתין עד למימוש החזון הנוצרי, אלא נטל יוזמה ושינה את המציאות בעיר הקודש מקצה לקצה. רק בגלל זה מתגוררים בבירה כיום יותר ממיליון תושבים, יותר מאי פעם בעבר.
רק היכל עדיין לא נמצא בה. כשזה מגיע למקדש, מתברר, היהודים וממשלותיהם דווקא מאמצים בחום את חזונו של יוחנן.
