"ההיסטוריה של מסגד אל־אקצה", ספר אלבומי מכובד שאיתרו לוחמינו ברצועת עזה מצפון לציר נצרים, הופק בשנת 2005 בידי ד"ר מוחמד האשם גוש מ"משרד ההקדשים ושירותי הדת של מדינת פלסטין". בספר תיאור מפורט של כל מבנה וגומחה בהר הבית, אם כי כמובן קיימת שם הקפדה לא לגלוש לאזכור היסטוריה שקדמה לראשית האסלאם.
אבן השתייה מוגדרת שם "הסלע המכובד שמוחמד עלה ממנו לשמיים", והיא מתוארת לפרוטרוט – אם כי כמובן בלי להזכיר את קודש־הקודשים שניצב על גביה בעבר, או אפילו את כינויה של כיפת הסלע בעבר על שמו, "בית אל־מקדס". הנה מה שנאמר שם לגביה: "הסלע נמצא ממש מתחת לכיפה, ובעל צורה לא סדירה. נמצאת בו מערה שבתקרתה חור בקוטר כמטר. אורך הסלע מצפון לדרום 17.70 מטר, ורוחבו ממזרח למערב 13.50 מטר".
בספר נטען שחיילים ישראלים מנעו מכבאים להתקרב למסגד כדי לבלום את השרפה
בספר מוקדש מקום נרחב ל"פשע שרפת מסגד אל־אקצה" בידי מייקל רוהאן האוסטרלי בשנת 1969. רוהאן מכונה בספר "עבריין ישראלי". נטען גם שחיילים ישראלים מנעו מכבאים ערבים להתקרב למסגד כדי לבלום את האש. פרק בספר מוקדש לכותל המערבי, המכונה כאן על שם בהמתו הפלאית של מוחמד, "חומת אל־בוראק אל־שריף". "שלטונות הכיבוש הפכו את החומה לאחר חורבן שכונת המוגרבים ב־1967 לחומה בוכה", מתפייט המחבר, "כי הרי היא הייתה מוכרת להם ככותל הדמעות. הם הרחיבו את הרחבה מול הכותל, והפכו את שרידי שכונת המוגרבים לכיכר היללה.
"לפני כן הייתה במקום סמטה באורך 3.30 מטר וברוחב 117 מטרים, שעליה עמדו היהודים להתפלל במשך מאות שנים. כאשר ניסו לערוך שינוי במצב הסמטה ולהביא אליה כיסאות וכלים אחרים, פרצה מהומה אדירה בארץ ישראל בשנת 1929. מונתה ועדה בינלאומית לחקור את הנושא, ובדו"ח שלה נקבע שהבעלות על הכותל המערבי שייכת למוסלמים בלבד, ורק להם יש זכות אמיתית בה – משום שהיא מהווה חלק בלתי נפרד מחצר המסגד הקדוש, ורכוש הווקף לפי הוראות החוק השרעי".
