החזית ההרמטית שבנתה סביבנו איראן הייתה ללא ספק סכנה קיומית. הטעות של יחיא סנוואר, שתקף את ישראל ללא תיאום עם יתר החזיתות, אפשרה לנו לפרק באופן מבריק ועוצר נשימה את הציר השיעי שהיה סכנה קיומית, אף מבלי שהגרעין טופל. האויב הפנימי בי"ש ובקרב חלק מערביי ישראל היה מכפיל כוח לחזיתות מסביב. תקיפה משולבת של כולן, ביחד עם התפרצות של עשרות אלפי חמושים מבפנים, הייתה אתגר שלא ברור אם צה"ל ושב"כ המנומנמים והרשלניים של ערב המלחמה היו מסוגלים לתת לו מענה.
ראוי לזכור כי האויב הפנימי הזה הוא מעשה ידי מדינת ישראל. עשרות אלפי המחבלים המכונים "המשטרה הפלסטינית", שעוברים אימונים צבאיים לחלוטין, קיבלו את הנשק שלהם מידי ישראל במסגרת הסכמי אוסלו. את קטיעת הזרוע הביטחונית של כוחות הביטחון הישראליים ביש"ע החליפה הפרוטזה המפוקפקת הזאת שהייתה אמורה להילחם בטרור "בלי בג"ץ ובלי בצלם" – שבפועל הפכה לאיום עלינו. אליה נוספים "גדודים" של מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי. הקמתה של החזית העזתית, שעלתה לנו במחירים איומים, החלה כתוצאה מוויתורי אוסלו.
נזקה של הרשות הפלסטינית גדול בהרבה מסכום כל חמושיה. מרגע הקמתה החלה הרשות להרעיל את המוחות. ילדים מגיל גן גדלים במערכת חינוך ג'יהאדיסטית שישראל נמחקה בה מהמפה; היא מטיפה שחובה "לשחרר" את יפו, חיפה ואשקלון; חשבון לומדים שם באמצעות צירוף מספרי ישראלים נרצחים, ומשאת הנפש הנשגבה ביותר היא למות כשאהיד. כשחמאס השתלט על עזה הוא לא שינה את תוכנית הלימודים המסיתה שירש מהרשות. רוצחי העוטף שורפי הילדים חונכו בעזרת ספרי הלימוד של הרשות.
דגל אש"ף הוא דגל האנטישמיות הלאומית, המאחד תחתיו מגוון יריבים שלכולם מכנה אנטישמי משותף
תוצרי מערכת החינוך הזאת – המחבלים מעזה ומיהודה ושומרון – זוכים למשכורות עתק מהרשות הפלסטינית, ובכלל זה גם מחבלי נוח'בה ומשפחותיהם. מחבלים ערביי ישראל מקבלים סכומים גדולים יותר, חלק ממהלך שמאפשר לרשות הפלסטינית להסית את ערביי ישראל נגד המדינה באמצעות טיפוח מנהיגים קיצוניים, שידורי הסתה ולימודים באוניברסיטאות השטנה ביו"ש, שכ־15 אלף ערבים ישראלים לומדים בהן.
הרשות אחראית גם לרוב החרמות והפעילות הבינלאומית נגד ישראל. מדובר בישות עוינת החותרת תחת ישראל בעולם, מחנכת ומתגמלת טרור – ולכן היא מקור הטרור.
הנזק הגדול ביותר של הנרטיב הפלסטיני הוא המצאת עם בדוי שיש לו "צדק" ויש לו ארץ ששמה "פלסטין". כל אלה נוצרו עוד לפני 1967, כאמצעי לדרוש את שטח ישראל של הקו הירוק ולהפוך את אמות המידה: במקום דוד ישראלי זעיר מול גוליית ערבי עצום, הומצא "דוד" פלסטיני קטן מול ישראל שלידו מוצגת כגוליית.
הנרטיב הזה אומץ בידי כל שונאי ישראל. "פלסטין" הפכה שם קוד לחיסול ישראל, ודגל אש"ף ירש את צלב הקרס – סמל האנטישמיות הגזענית, שירש במאה ה־19 את הצלב, סמל האנטישמיות הדתית. דגל אש"ף הוא דגל האנטישמיות הלאומית, הפנים שלבשה האנטישמיות בתקופתנו. דגל זה מאחד תחתיו מגוון יריבים שלכולם מכנה אנטישמי משותף: שמאל וימין קיצוניים, סונים ושיעים, פרוגרסיבים ופשיסטים. חלאות כל העולם נפגשים תחת דגל אש"ף, שאליהם מצטרפים גם יהודים אוטו־אנטישמיים.
במקביל לנטרול איראן, המשימה החשובה ביותר כעת היא להשמיד את הנרטיב הפלסטיני שנמצא בארצנו, ומרעיל נגדנו את כל העולם. הצגת הזהות המומצאת נועדה למחוק את הזהות הלאומית שלנו, כתחנה בדרך להשמדתנו הפיזית.
הרעיון להקים עוד מדינת לאום לאחר קריסת המדינות הערביות המלאכותיות במזרח התיכון נפגע אנושות השבוע. ב־2015 אמר אבו־מאזן כי הפאן־ערביות, שסוריה המאוחדת היא הסמל שלה, היא המשען הגדול של הבעיה הפלסטינית, וכדי לשמור עליה יש לשמור על סוריה מאוחדת. אם סוריה תתפורר, תלך אחריה גם הבעיה הפלסטינית. אז קדימה.
