נפילת משטר אסד מעמידה בפני ישראל הזדמנות בלתי חוזרת להשלים את המלאכה בחיסול ארגון חיזבאללה, שנקטעה בהפסקת אש מיותרת. תהא זו בכייה לדורות אם לא נשכיל לנצל את התנאים הבלתי נתפסים שהזדמנו למדינת ישראל בימים אלה – ושעשויים להשתנות מקצה לקצה בתוך זמן קצר ביותר.
לפני כמה שנים פנתה אליי יחידה מסווגת באמ"ן בבקשה חריגה: עזרי לנו באמצעות המאמצים המשפטיים שארגונך מוביל כדי להעביר את המסר לעולם בעניין חיזבאללה: כיצד השתלט על המרחב האזרחי בלבנון וכיצד נטמע בו. את חייבת להבין, אמרו לי, שמלחמה בחיזבאללה צפויה להיות עקובה מדם. צפויים מאות ואלפי אזרחים הרוגים ממטחים של אלפי טילים מדן ועד אילת, אלא שהעולם לא יוכל לעמוד מנגד כשאלפי אזרחים לבנונים ייהרגו מדי יום בתקיפות ישראליות.
החשש הזה לא היה מופרך כלל ועיקר, אבל ישראל עשתה את הבלתי ייאמן. בתוך פחות מחודשיים היא פירקה את חיזבאללה והורידה אותו על ברכיו. במחיר פגיעה כואבת באזרחים ובחיילים ישראלים נמחקה כל הנהגת חיזבאללה, הושמד רוב אמצעי הלחימה האסטרטגיים שלו וחוסלו אלפי מחבלים. הפגיעה באזרחי לבנון הייתה מוגבלת, או לפחות לא תפסה כותרות. ההפך, דובר צה"ל בערבית אביחי אדרעי הפך לידוען בעולם הערבי, וכלל הלבנונים נשמעו למוצא פיו.
גם הוותיקים באנשי הביטחון לא דמיינו מלחמה חד־צדדית כל כך. הם לא צפו את אפקט הדומינו שנוצר בנפילת המשענת המכרעת של ציר הרשע בדמשק, שהיא תוצאה ישירה של ניצחון ישראל.
אולם המלאכה לא הושלמה. טרם חלפו 24 שעות מנפילת משטר אסד, וכבר נתבשרנו שהאיראנים "אינם מוותרים" על סוריה, ושהרוסים כרתו ברית חדשה עם המורדים כדי לשמר את בסיסיהם. לא חולף יום שצה"ל אינו נדרש "לאכוף" את הפסקת האש בשל הפרות חיזבאללה. קיבלנו את אל־קאעידה על הגולן במקום צבאו של אסד, שלפחות כיבד את הסכם הפרדת הכוחות במשך עשרות שנים.
במזרח התיכון אסור לנוח על זרי הדפנה. נהנינו בעשור האחרון מהערכות מצב שנתיות אופטימיות של אמ"ן בשל מצבו של ציר הרשע באותה עת, כאשר בשאר אסד נלחם על חייו, כאשר חיזבאללה היה שקוע בסיוע לו, כאשר איראן קרסה תחת עיצומים, וכאשר חמאס היה מורתע בעקבות מבצע צוק איתן. חשבנו שמצבנו טוב. ומה קיבלנו בפועל? חמאס ביצע טבח בשמחת תורה וחטף מאות ישראלים, חיזבאללה חמוש עד שיניו איים ב"כיבוש הגליל", ומטחים של מאות טילים בליסטיים נורו מאיראן, המצויה כפסע מפצצה גרעינית.
מלכתחילה נשענה הפסקת האש בצפון על הנחת יסוד שגויה: ישראל הייתה צריכה להתעקש על קיומה של החלטה 1559 של מועצת הביטחון, הדורשת את פירוק כלל המיליציות החמושות בלבנון, ולא על החלטה 1701, שהשלימה עם נוכחות חיזבאללה והביאה אותנו עד הלום. אם כבר שילמנו ביותר משנה של פינוי תושבי הצפון מביתם, מגיע להם שיחזרו למקום שאינו מאוים עוד כלל.
שלוש הסיבות שציין ראש הממשלה להפסקת האש בצפון היו כולן לגיטימיות – טיפול באיום האיראני, המחסור בתחמושת בצה"ל עקב האמברגו האמריקני, והגברת הלחץ על חמאס. אבל אין בכל אלה כדי להצדיק את הפסקת המלחמה, בטח ובטח עכשיו: חילופי השלטון בארה"ב יגיעו בתוך כחודש, ויחד עמם ישתחרר פקק התחמושת. ניתוק הזירות הוא כבר עובדה מוגמרת. והאיום האיראני? זאת בדיוק ההזדמנות לטפל בו.
טוב עשתה מדינת ישראל שפעלה מיד לאחוז בקלפים חיוניים להבטחת ביטחונה בגולן: כיבוש החרמון, השתלטות על מרחב החיץ והשמדת המערכים האסטרטגיים של צבא סוריה. עכשיו צריכה ישראל להשלים את העבודה בלבנון, בטרם יתעשתו המוג'הדין בסוריה והמולות בטהרן, ובטרם יתנער חיזבאללה מעפרו ויבנה את עצמו מחדש.
אחת הפרשנויות לפסוק "בנפול אויבך אל תשמח" היא ששמחה יכולה להיות רק כאשר האויב מושמד לחלוטין, אחרת "פן יראה השם ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו". אין מסוכנת משמחה מוקדמת. אסור לנוח על זרי הדפנה, ויש לשקול מחדש את הפסקת האש בלבנון.
עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר היא נשיאת ארגון שורת הדין
