בראשית לכל, ולפני כל דבר אחר, אני ציוני. באמת ובתמים. בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי. ציוני אמיתי שקורא בכתבי הוגי הציונות ומרגיש נאמן להם.
בגלל שאני ציוני, אני חילוני, ואף אתאיסט. למען האמת, בתוכי יש חלק שחושב-מרגיש, שלא ניתן להיות ציוני מבלי להיות חילוני-אתאיסט, והרי מהי שאיפתה הבסיסית של הציונות, אם לא השאיפה להפוך את העם היהודי לעם ככל העמים, עם נורמאלי, ולא עוד אנדרוגינוס חריג ומוחלש של דת ולאום.
בגלל שאני ציוני, אני גם שמאלן במישור המדיני. למען האמת, בתוכי יש חלק שחושב-מרגיש, שלא ניתן להיות ציוני מבלי להיות שמאלני, והרי אם כדברי מגילת העצמאות (ממסמכי היסוד של הציונות כולה על שלל גווניה) זכות העם היהודי להגדרה עצמית נובעת מכך ש-"זוהי זכותו הטבעית של [ע]ם… להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית", הרי שזו בהכרח גם זכותו של העם הערבי-פלסטיני; ואם "ההכרה… [שנעשתה בהחלטת כ"ט בנובמבר] של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה", אזי ההכרה של האו"ם, ועוד באותו המסמך ממש, בזכותו הזהה של העם הפלסטיני אף היא לא ניתנת להפקעה (לבטח לא על ידי מישהו הקורא לעצמו ציוני).
— Nava Rozolyo נאווה רוזוליו (@rozolyo) December 11, 2024
בגלל שאני ציוני, אני אף איש שמאל במישור הכלכלי. למען האמת בתוכי יש חלק שחושב-מרגיש, שלא ניתן להיות ציוני מבלי להיות שמאל-כלכלי, והרי מהי אבן השתייה של הסוציאל-דמוקרטיה אם לא רוח נביאי ישראל.
בנוסף, בגלל שאני ציוני, אני ליברל. למען האמת בתוכי יש חלק שחושב-מרגיש, שלא ניתן להיות ציוני מבלי להיות ליברל, שכן הציונות תמיד הייתה במהותה תנועה לאומית ולא לאומנית, ומהו ההבדל הבסיסי בין לאומיות ללאומנות, אם לא המחויבות הבלתי-מתפשרת לערכי הליברליזם.
כיוון שאני ליברל, אני פלורליסט. לכן, יש חלק אמתי וכנה בתוכי שמחויב להודות בכך שיש שלל דעות נכונות וראויות, ושאלו ואלו, אף למרות סתירות ביניהן, יכולות להיות דברי אמת חיה. יתירה מכך, בגלל שאני פלורליסט, יש חלק בתוכי שאפילו נדרש להכיר בכך שקיים סיכוי שאולי אני בחלק מדעותיי טועה – ייתכן אפילו באלו העומדות ביסוד מהותי. חשוב מכל, כיוון שאני ציוני-ליברל-פלורליסט, כל כולי חש רגשות של כבוד כלפי כל ציוני, לרבות ציוני-דתי וציוני-ימני, ואפילו כלפי כל אדם, באשר הוא אדם (טוב, למען האמת, אני צריך להודות שכך אני חש כלפי רק כמעט כל אדם, ציוני או אחר – אחרי הכול אני בסך הכול בן-אדם).
זהו ההבדל, בשורה התחתונה, ביני לבין שמחה רוטמן, שאמר שאין באמת דבר כזה ציוני שהוא חילוני.
