בזמן שהג'יהאדיסטים משתלטים על סוריה, עורכים טיהור אתני לכורדים ומטילים אימה על נוצרים, התקשורת מברכת על המשטר "המכיל" ש"שחרר" את סוריה.
"הניצחון הזה, אחים שלי, הוא ניצחון לכל האומה האסלאמית", הכריז אבו מוחמד אל-ג'ולאני, מנהיג היאת תחריר א-שאם (HTS), לשעבר חלק מאל-קאעידה ודאעש, במסגד בדמשק. המסגד הוא סמל לח'ליפות הישנה והוא הדהד את הנאום שנשא חברו הוותיק, הח'ליף לשעבר של דאעש אבו בכר אל-בגדאדי, במסגד הגדול של אל-נורי במוסול, כשהכריז על הח'ליפות שלו. אבל אין ספק שזו תהיה ח'ליפות "מכילה" ביותר.
כפי שאמר אל-ג'ולאני בעבר, "יש אנשים שמגבילים את נושא יישום שלטון השריעה רק להטלת חלק מעונשי ההוד; לכרות ידיים, לסקול, להצליף במי ששותה אלכוהול וכו'. אבל זה חלק מאוד בסיסי מהרעיון הגדול מאוד של יישום שלטון השריעה". יש הרבה יותר בחוק השריעה האסלאמי מסתם לחתוך ידיים, אבל אתה צריך להתחיל בקטן ולעבוד על היסודות של חיתוך ידיים לפני שאתה עובר לדברים גדולים יותר.
אחרי שסוריה נושעה ממשטר אסד, מי יושיע אותה מהמושיעים?
ערך מילוני אחר
מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן יוצא לסיור בטורקיה כדי לשכנע את הטורקים להקים ממשלה "מכילה" בסוריה. אבל המשמעות של הכלה בסוריה, כעת, היא שג'יהאדיסטים סונים בגיבוי טורקיה מדכאים והורגים את כל מי שלא כמוהם. זה יהיה שינוי מהותי מהמציאות הישנה, בה ג'יהאדיסטים שיעים בגיבוי איראן דיכאו והרגו את כל מי שלא היה כמוהם.
עם זאת, למילים במזרח התיכון יש משמעות שונה ממה שיש להן במערב. זו לא רק "הכלה" שיש לה ערך מילוני אחר לגמרי.
כשטורקיה מפציצה ועוקרת כורדים מביתם בסוריה זה נחשב ל"הכלה", אבל כשישראל תוקפת את מחבלי חמאס וחיזבאללה בעזה ובלבנון – זה הופך מיד ל"רצח עם".
המשטר האסלאמי בטורקיה, שכבש באופן ממשי אזורים מיושבים בסוריה – לפני שהשתמש בזרועות שונות כדי להשתלט על המדינה כולה – האשים את ישראל ב"כיבוש" בשל הרחבת אזור ביטחון שהיה קיים על הר לא מיושב בגובה 2,814 מטר מעל פני הים. הקורבנות האפשריים היחידים מה"כיבוש" הזה עלולים להיות העזים באזור, שסביר להניח שירוויחו באופן אישי מ"השינוי בהנהלה" הזה.
"כיבוש" היה מונח בשימוש נרחב לתיאור חוסר הנוכחות של ישראל ברצועת עזה, ממנה היא יצאה בשנת 2005. אבל העובדה הפשוטה שישראל לא הייתה ולא שלטה בעזה, לא הניאה פעילים, עיתונאים ואת האו"ם מלהאשים את ישראל בכיבוש אדמה שאפילו לא הייתה לה נוכחות עליה.
אבל ל"כיבוש", כמו "הכלה", יש משמעות הפוכה במזרח התיכון.
מלחמה היא "רצח עם" – ורצח עם הוא "שחרור"
האשמה פופולרית נוספת הייתה שישראל מנהלת "מצור" על עזה, בכך שסירבה לתת למחבלי חמאס לעבור את גבולותיה ולהרוג ולאנוס להנאתם ברחבי ישראל. לפי הגדרה זו, כל גבול עם אומת אויב הוא "מצור", ובאמצעות נעילת הדלת שלך בלילה אתה מבצע מצור על כל האנשים שבחוץ שאולי ירצו לפרוץ לביתך.
"רצח עם" הוא עוד אחת מאותן מילים רבות שיש להן משמעויות שונות במילון המזרח התיכון החדש. תנועת זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל ספגה אש על שינוי ההגדרה של "רצח עם" כדי שתוכל להאשים את ישראל בכך.
הכותרת של הדו"ח של אמנסטי היא "'אתה מרגיש כאילו אתה תת-אנושי". אם אתה מרגיש שזה רצח עם, טוב, אז זה רצח עם. אמנסטי החליטה שהגדרתה לרצח עם לא צריכה להיות ההגדרה המסורתית של "מעשים שבוצעו מתוך כוונה להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית", מכיוון שכפי שהסבירה בעמוד 101 של הדו"ח שלה – היא "רואה בכך פרשנות דחוסה מדי של תורת המשפט הבינלאומית וכזו שתמנע למעשה ממצא של רצח עם בהקשר של סכסוך מזוין".
מלחמה, אם כן, הופכת לרצח עם – אבל רק במקרה של ישראל. בינתיים, מאמצי רצח עם בפועל של חמאס ב-7 באוקטובר, ושל טורקיה בסוריה, מוגדרים מחדש כ"שחרור". שחרור "מכיל", ככל הנראה.
אוכלוסיית עזה למעשה גדלה מאז תחילת המלחמה, מה שהופך אותה למקרה ייחודי של רצח עם. אבל אחרי שנה בה טוענים שאין אוכל בעזה (למרות סרטונים ברשתות החברתיות של האזרחים ברצועה אוכלים לשובע במהלך החגיגות האסלאמיות השנתיות שלהם), גם "הרעבה" הוגדרה מחדש. כך גם "רעב", שמוגדר כ-2 מתוך 1,000 אנשים שמתים מהתקף לב.
למעלה ממיליון טונות של מזון נכנסו לעזה מאז ה-7 באוקטובר. זה חצי טון לכל תומך טרור. חצי טון מזון לכל גבר, אישה וילד הוא "הרעבה" כפי שגידול האוכלוסין הוא "רצח עם" וכפי שג'יהאד הוא ממשלה "מכילה" בסוריה.
אבל למילון המזרח התיכון החדש יש הרבה מקום להרבה תיקונים של מושגים שחשבנו שאנו יודעים את המשמעות שלהם אך מתברר שטעינו.
"תנועות דמוקרטיות"
האביב הערבי הגדיר מחדש השתלטויות אסלאמיות כ"תנועות דמוקרטיות". בעל הטור המצרי בוושינגטון פוסט, שאדי חמיד מהסניף הקטארי של מכון ברוקינגס, האשים לאחרונה כי "ארה"ב ערערה באופן פעיל תנועות דמוקרטיות בעולם הערבי במשך עשרות שנים – אחד הכתמים המוסריים הגדולים על אמריקה". בתנועות דמוקרטיות, הוא מתכוון לאחים המוסלמים. ואז הדמוקרטיה הופכת לתיאוקרטיה אסלאמית ולטרור פוליטי. אבל תיאוקרטיה מכילה, כמובן.
ערבית נכתבת מימין לשמאל. אך לא רק כיוון הכתיבה הפוך מהאנגלית – המערב אימץ את ההרגל של התמודדות עם המזרח התיכון באמצעות הענקת משמעות הפוכה למילים. כשהאליטות הפוליטיות המערביות קוראות לרצח עם "שחרור" ולשחרור "רצח עם", וכשהן עושות דמוניזציה לכל התנגדות לטרור אסלאמי בזמן שהן הופכות טרור של ממש ל"הכלה" – הן לא רק הופכות את הקטבים המוסריים של מדיניות החוץ המערבית, אלא הורגות את האמת.
וזה הופך את זה לבלתי אפשרי להבין מה באמת קורה במזרח התיכון.
שינינו את ההגדרות של המילים כדי להונות את הטרור, רק כדי להונות את עצמנו בסופו של דבר. המאמצים להימנע מלכנות את דאעש "המדינה האסלאמית" ולהגדיר מחדש את הטרור האסלאמי כ"קיצוניות אלימה" או גרוע מכך – "אסונות שנגרמו על ידי אדם" – לא הסתיימו בהרתעה של מוסלמים כלשהם מלהצטרף לדאעש ולא הפך אותנו לבטוחים יותר.
כל הנרטיב של "רדיקליזציה" ניסה להגדיר צורות מסוימות של האסלאם כלגיטימיות ואחרות כלא לגיטימיות, כאילו יש איזשהו אסלאם שלא הולך בעקבות הקוראן. תחת ברק אובמה, תוכנית ה"התמודדות עם קיצוניות אלימה" נפרסה כדי לשכנע את המוסלמים שהטרור האסלאמי מהסוג שמתחיל במוחמד הוא "לא אסלאמי".
המערב לא הוליך אף מוסלמי שולל – אבל את עצמו בהחלט כן. בשנת 2024, כל האסלאם טוב. הוא מכיל. במיוחד כשהבריונים שלו כורתים את ידיו של מישהו. וכל התנגדות אליו היא רעה. כאשר ג'יהאדיסטים מבצעים רצח עם, זה הופך לשחרור. וכשמישהו נלחם נגדם, זה רצח עם. אם הוא הורג מחבלים, זה פשע מלחמה, ואם הוא לא הורג אותם, זה מצור והרעבה – ולא משנה כמה המחבלים המורעבים משמינים.
ההגדרה מחדש הופכת כל דבר במזרח התיכון להפך עובדתי – כדי להפוך אותו למנוגד מוסרית. האִמְרָה המפורסמת שמיוחסת לאדמונד ברק – "כל מה שנדרש בשביל שהרוע ינצח, הוא שאנשים טובים לא יעשו דבר" – שגויה. כל מה שנדרש בשביל שהרוע ינצח הוא שאנשים טובים שיאמינו שהרע הוא טוב ולכן הטוב הוא רע. הפיכת המוסר על פניו היא באמת כל מה שנדרש בשביל שהרוע ינצח.
